שלושת ימי הגדלה
שלושת
ימי הגדלה
יש חתונות שבהם מאוד עצוב להסתכל על
הורי החתן והכלה.
הם לחוצים וטרודים, מושיבים אנשים
בכיסאות בהתרוצצות ורודפים אחרי מלצרים עצלניים.
גם כשאורחים נרגשים באים להגיד להם
'מזל טוב', הם עונים בשפה רפה ובקושי מחייכים.
ניכר עליהם שהם רוצים שהחתונה תהיה
מוצלחת, אבל מרוב שהם רוצים בכך - הם עצמם לא נהנים.
אנחנו קרבים לחתונה, לשמחה גדולה של
ההתחברות שלנו עם הבורא.
העולם כולו מקבל על עצמו את מלכות ה',
כל בריות בראשית מסתכלות עלינו, כל המלאכים מתבוננים בנו.
ואנחנו?
אנחנו לחוצים שכל האורחים ישבו במקום
במהירות, שהילד לא יצליח ללכלך את החולצה האחרונה שלו ושלא נחזור בטעות על אותה
מנה מהסעודה הקודמת.
כשכולם מסתכלים על בני המלכים שאביהם
זוכה בכתר מלוכה, הם רואים את הבנים טרודים בשעוני שבת ובסידורי שולחן.
נכון, הכול חשוב וכולנו טרחנו רבות -
אנשים ונשים - על מנת לכבד את היום במשמנים וממתקים.
אבל אל נשכח את העיקר. את התפילות
והתקיעות, את התשובה והתחינות, את קדושת היום וטהרת הלב.
אפשר לראות בשלושת הימים הבאים עלינו -
ימי הגבלה, סיוט לוגיסטי בלתי נגמר של ארוחות ובגדים. אפשר לראות בהם גם ימי הגדלה
- ימים של הגדלת כבוד ה' בעולם התעלות והתרוממות רוח בלתי פוסקת.
בידינו הבחירה איך להסתכל על הדברים,
בידינו ההחלטה איך תראה השנה הבאה שלנו, בידינו הגורל איך ניראה ונישמע כשאבא שלנו
מוכתר בכתר מלוכה - טרודים ועייפים או נרגשים ונלהבים.
את הלך הרוח הזו, את המחשבות הללו יש
להתחיל ולהנחיל כבר מעכשיו, מימי ההכנה לחג ולשבת -
'עבודה
גדולה בימי ההכנה היא להתמסר לתיקון מידותינו,
כגון:
לא לכעוס ולא להקפיד כלל.
נעבוד,
נתכוננה, בלי יאוש, בלי עצבות ועצבנות!
נדחה
נא מעל עצמנו את הבהלה והמהומה
התוקפות
את כל אדם בערב ראש השנה'.
[הרב
וולבה - עלי שור, חלק א, עמוד מז]
אבינדב
אבוקרט, 'אברהם יגל', גבעת שמואל