שני ימים של אור

בכל תפוצות ישראל ובארץ ישראל מציינים את ראש השנה במשך יומיים. יום טוב שחל במשך יומיים הוא לא דבר זר בחוץ לארץ, שכן הם חוגגים בכל יום טוב במשך שני ימים בשל 'יום טוב של גלויות'. דבר זה נעשה בשל ספקות בעיבור החודש ובעיות בהעברת ההודעה מבית הדין בירושלים לבני הגולה כולה. אבל, העובדה שגם בארץ ישראל חוגגים את ראש השנה יומיים היא בהחלט יוצאת דופן. כבר הפוסקים דנו בעובדה שראש השנה חל יומיים בארץ ישראל וביארו שהדבר נובע מכך שהוא חל בתחילת החודש, בשונה מכל החגים בלוח השנה. בית הדין לא היה יכול לשלוח שליחים ביום טוב ולהודיע כי חודש אלול הפך למעובר וראש השנה נדחה ביום. גם בימינו, בעידן הלוח המסדיר את עיבור החודשים אנו מציינים את ראש השנה בשני ימים. זאת, משום שזו תקנה שנקבעה בבי"ד הגדול ואדם לא יכול לבטלה גם אם בטל טעמה.

למרות הנימוק המעשי, הנדון בספרי ההלכה וחקר השתלשלותה, רבותינו בעלי פנימיות התורה ביססו והעמיקו במציאות הימים הכפולים של ראש השנה. המעיין בספר הזוהר ובכתבי הסוד והחסידות, מוצא את עצמו כמשוכנע שראש השנה ואינו יכול להיות יום אחד בלבד. נבקש להציג ביאור מופלא מאוד, מקורי אבל כמעט מובן מאליו, של רבינו יהונתן אייבשיץ (יערות דבש יא).

בעל ה'יערות דבש' חוזר לראש השנה הראשון בהיסטוריה - שם בגן עדן במועד יצירתו של אדם  הראשון. אדם הראשון נולד בא' תשרי, יום השישי לבריאה, ואז הוא חטא ונידון למוות. לאחר החטא, הגיע למעשה ליל השבת הראשון של העולם. אבל אז, מסתבר שלא היה לילה, השמש לא שקעה והחושך לא שרר. כך מגלה לנו המדרש (בראשית רבה יב ו) - 'רבי לוי בשם רבי נזירא אמר: שלושים ושש שעות שמשה אותה האורה: שתים עשרה של ערב שבת, ושתים עשרה של ליל שבת, ושתים עשרה של שבת, כיון שחטא אדם הראשון בקש לגנזה, חלק כבוד לשבת,.. ובמה בירכו? באור. כיון ששקעה החמה בלילי שבת שמשה האורה.. כיון ששקעה חמה במוצאי שבת, התחיל החושך ממשמשת ובא. באותה שעה נתיירא אדם הראשון,.. מה עשה לו הקב"ה? זמן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצאת האור ובירך עליה..'.

כלומר, הלילה הראשון שעבר על אדם הראשון היה רק למחרת יום יצירתו - במוצאי שבת. בשל כך, מובן מדוע האדם טרח ליצור את האש רק במוצאי שבת, שהרי רק אז הוא נתקל בחושך הטבעי. השבת הראשונה בעולם הייתה מוצפת אור שדלק לכבודה וביטא את הברכה שהתברכה מאת הקב"ה.

נמצא אם כן, שראש השנה הראשון של העולם היה יומיים צמודים - שישי ושבת קודש - 'יומא אריכתא'!. כיון שביום השבת שבערבו נברא אדם לא היה חשך ואור ערב ובקר, מזה נמשך לעשות בכל השנים כולן את ראש השנה שני ימים רצופים כיום אחד ארוך. לא פלא אם כן, שחכמים מגדירים במדרש (שוחר טוב תהלים כז) את ראש השנה כיום של אור - 'ה' אורי - בראש השנה'.

לפי דברים אלו, גם יום הכיפורים הראשון של העולם מקבל משמעות אחרת. אם נחשב נמצא שבבריאת העולם יום הכיפורים חל למעשה בט' בתשרי, שהרי יום א' ו-ב' בחודש הפכו ליום אחד. כעת, מובן בהחלט כיצד התורה מצווה - 'וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ' (ויקרא כג לב), שהוא בעצם התאריך המקורי של היום לפי מהלך השמש. זאת הסיבה שהשטן ואומות העולם לא שולטים בו 'כי לא היה בשנה ראשונה רק שס"ד ימים, ולכך ביום הכפור שהוא יום עשירי אין לשטן רשות וחלק בו.., כי עשירי התחלת עשיריות והוא אחד באמת והוא מיוחד נבדל מכל ימות השנה'. מבחינת השטן הכפוף לחוקיות השמש, היום העשירי לא קיים במספר הימים של השנה ולכן הוא אינו יכול לעשות בו כבשלו. משום ש'ה' אורי - בראש השנה' זכינו ל-'ישעי ביום הכיפורים'.

יוצא אם כן, ששני ימי ראש השנה אינם רק הנהגה הלכתית בשל ספק מציאותי אלא ביטוי של התנהגות העולם בשורשו. בהנהגתנו ההלכתית הכופלת את ימי החג, אנו מנסים לשחזר את החוויה ההיא של שלושים ושש שעות אור רצופות. באותן יומיים זכה העולם והאדם לאור אלוקי מעל לטבע, שאיחד את היום והלילה מעל כוחות הטבע. זה מה שנבקש ביומיים אלו, להתעלות מעל חוקי הזמן ומגבלותיו אל אור עליון הגנוז לצדיקים.