הר החרב והחורבן

הכול יודעים שהתורה ניתנה בהר סיני, אולם עיון במקראות מגלה שההר שעליו ניתנה תורה זכה לכמה וכמה שמות. אחד השמות של ההר הוא הר חורב, שמופיע בתורה בהקשרים מיוחדים מאוד ויתכן והוא טומן בחובו משמעות מיוחדת. בדברי חז"ל (שבת פט) שני השמות הללו מזוהים כשמו של אותו מקום - 'רבי יוסי ברבי חנינא: ..מדבר סיני - שירדה שנאה לאומות העולם עליו, ומה שמו? חורב שמו. ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: הר סיני שמו, ולמה נקרא הר חורב? שירדה חורבה לאומות העולם עליו'.

בחומש שמות אנו פוגשים את שם 'חורב' בשלוש מקומות בלבד. הפעם הראשונה היא במעמד הסנה בו מסופר על משה (שמות ג א): 'וַיָּבֹא אֶל-הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה'. לאחר מכן, בהכאה בסלע להוצאת מים ברפידים, לפני מתן תורה (שמות יז א, ו) - 'וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם.. הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן משֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל'. הפעם השניה היא לאחר חטא העגל בתיאור תגובת ישראל לדברי משה (שמות לג ו) - 'וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב'.

לעומת זאת, בחומש דברים השם הר חורב מופיע תשע פעמים בעוד השם 'סיני' מופיע פעם אחת בלבד. בכל האזכורים אנו מוצאים תיאורים מופלאים ויסודות חשובים הנוגעים למתן תורה, ביניהם מצוות זכירת מעמד הר סיני (דברים ד ט-י) - 'רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן-יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ, כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ; וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ, וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם, אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב..'.

בדברי רמב"ן (דברים א ו) על האזכור הראשון להר חורב אנו מוצאים סברה מחודשת למהותו של הר חורב - 'על דעתי, חורב שם מקום קרוב להר סיני, ששם ישבו ישראל בשנה ההיא. כי המדבר היה גדול, ושם ההר אשר חמד אלהים ושמו "סיני", ועל כן נקרא כל המדבר "מדבר סיני" כאלו הוא מדבר הר סיני. ואמר הכתוב (שמות יט ב): "ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר", שחנו במדבר במקום הנקרא "חורב", והוא נגד ההר... והכתוב שאמר (שמות ג א): "ויבא אל הר האלהים חרבה" - שבא אל חורב אשר שם הר האלהים, והסנה היה בהר, ומשה היה בחורב המקום אשר לפניו קרוב לו,.. ולפיכך אמר (שמות ג ג): "אסורה נא ואראה" - שיסור מחורב עד ההר'.

נמצא שלדבריו, התורה ניתנה על הר סיני אבל ישראל עמדו בזמן המעמד בהר סמוך - הר חורב. בהר הזה הם ניצבו כאשר הקב"ה כפה את הר סיני כגיגית והתנה את אי קבלת התורה בקבורתם במקום. לאחר מתן תורה, המשיכו בני ישראל לשבת בהר חורב שנה שלמה עד להמשך המסע. שרשיו של ההר הזה הם במעמד הסנה, שבו משה בא אל הר חורב ורואה את הסנה הבוער בהר שסמוך לו - הר סיני.

במילים אחרות, מעמד מתן תורה התקיים בשני הרים - על הר אחד עמדו ישראל ועל ההר השני שרתה השכינה וירדה התורה. הפיצול הזה בין שני ההרים הופך את מעמד הר סיני למעמד כפול של ברית המשתמעת לשתי פנים (מדרש ילמדנו ישעיהו מח ח) - 'לא ידעת - בסיני, גם לא שמעת - בחורב, גם מאז לא פתחה אזנך - בערבות מואב'. התורה יש בה טוב מוחלט ומתיקות גדולה אבל יש בה גם סכנה גדולה וחשש כחרב פיפיות העלולה להזיק למי שאוחז בה. מתן תורה העניק טובה לעם ישראל אבל גם הביא בכנפיו תביעה גדולה, כשהבחירה ביניהם היא בידי האדם - 'היה ר' בנאה אומר: כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים.. וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות' (תענית ז א).

את המציאות הזו מבטא הר חורב כדברי המדרש (שמות רבה נא ו) - 'בשלשה שמות נקרא ההר הזה, הר האלקים, הר חורב, הר סיני,.., חורב למה, שבו נתנה התורה, שנקראת חרב, שנאמר 'רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם''. שמו של ההר מבטא את הנזק הגדול שקיים בעזיבת התורה המבוטא בשורש החרב והחורבן. לא פלא, שמעמד העגל מיוחס דווקא להר שנקרא הר חורב (תהלים קו יט) - 'יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב'. בהר שבו עמדו ישראל למול ההר המקודש הם לא משכילים להכיל את המסר של החרב ולכן שלושת אלפים מישראל נהרגים בחרב אחיהם. במתן תורה 'הסייף והספר ירדו כרוכים מן השמים. אמר להן: אם תעשו מה שכתוב בספר הזה אתם ניצולים מן הסייף הזה, ואם לא תעשו אתם נהרגים בסייף הזה' (דברים רבה ראה ב). לפי דברינו, הרי שהספר ירד בהר סיני בעוד הסייף ירד בהר חורב.

לא רק בשם של ההר ניתן למצוא את משמעותו התובענית אלא גם במראהו החיצוני. מנהג ישראל לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת ובבתים, כשמקור המנהג הוא זכר לשמחת מתן תורה שהיו עשבים ופרחים סביב הר סיני. עד כדי שהכתוב (שמות לד ג) עצמו מעיד שהמקום היה מלא מרעה עד כדי ש-'גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא'. לעומת הר סיני מלא צמחיה עומד הר חורב היבש - 'ההר נקרא חורבה כי למעלה בהר הוא יבש.. סביב ההר טיט ושם גדלים סנאין כדי למנוע רגל בני אדם' (פירוש רבינו אפרים שמות ג א). היובש עם שיחי הסנה הקוצניים מבטא את מידת הדין השמורה למי שלא יתמיד בלימוד התורה ויקיים את מצוותיה.

מידת הדין הזו לא הופיעה באופן חד פעמי במעמד מתן התורה והיא שבה ומופיעה בהר חורב במהלך ההיסטוריה. כך למשל אנו מוצאים את אליהו הנביא בימי הדין של עובדי עבודה זרה, מגיע לאותו מקום - 'וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב' (מלכים א יט). וכמו כן, מידת הדין מהדהדת כך במשך ההיסטוריה - 'בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת: 'אוי להם לבריות מעלבונה של תורה'' (אבות ו ב). רק מהר חורב תצא התביעה למי שלא עוסק בתורה ובכך מחריב את עולמו. כפי שמתאר באריכות המהר"ל בדבריו (דרך חיים אבות ו ב) - '.. דכיון שנתנה תורה על הר סיני שהתורה בנינו של עולם לא היה לו לקרותו בשם הר חורב רק הר בנין, אבל נקרא הר חורב כי בודאי מה שנתנה התורה על ההר הזה הוא שמביא חורבן על בני אדם שמרחיקים את התורה, ולפיכך מצד הזה ראוי שיקרא שמו הר חורב..'.

נמצא אם כן, שמעמד הר סיני לא התרחש רק בהר סיני אלא בשני הרים מקבילים - הר סיני שבו שרתה שכינה אלוקית ומולו הר חורב שבו עמדו ישראל. מקום עמידתם של ישראל שיקף את המחויבות הגדולה שהוטלה על כתפיהם, כזו שעלולה להביא לחרב וחורבן וממשיכה לתבוע את עלבונה של תורה כפי שהיא משתקף בהר הטרשים והקוצים.