מועט המחזיק את המרובה - לביאור ספירת היסוד

ספירת היסוד היא הספירה התשיעית מתוך עשר הספירות שבהן בורא הקב"ה ומנהיג את כל העולמות. זו אחת הספירות המפורסמות ביותר, שבאה לידי ביטוי בתפילות רבות ובעבודה פנימית ומעשית שנועדו לתקן את פגמיה. זאת, משום שספירה זו נועדה להבטיח מעבר ראוי בין שמונת הספירות של השכל והמידות ובין הספירה היישומית של המלכות. כל השפע מתנקז אל מידת היסוד ומתוכה הוא מגיע להשפעה מעשית, לא מדובר בסגנון אחד של המציאות אלא בשורש ההוויה כולה.

מידת היסוד, כמו המים, היא מקור חיים לעולם ולמציאות. בשל כך, היא סובבת את כל המציאות ואינה יכולה להשאיר מקום שלא יהיה מבוסס על היסוד. ממש כמו שכל רצפת הבית חייבת לעמוד על יסודות איתנים. יש אנשים שזכו להיות אלו שכל העולם מיוסד ומבוסס עליהם. דמותו של מי שזכה לכך היא דמותו של הצדיק - 'צדיק יסוד עולם'. הצדיק הוא מי שחונן ונותן שפע לכולם אולם עושה זאת כפי המידה הראויה והנכונה. כך למשל הוא נותן צדקה אך גם מקפיד לעשות צדק. הצדקה של הצדיק היא למעשה הענקת חיים לעולם 'וצדקה תציל ממוות'. לעומת זאת, כאשר מוגבל כוחו של האדם להשפיע טוב הוא נאלץ להתכנס פנימה ולאסוף את כוחותיו 'מפני הרעה נאסף הצדיק'.

מידה זו שמבקשת להעניק ברכה למציאות כולה מסומלת בביטויים שונים הנוגעים לכך. אחד הבולטים שבהם הוא המילה 'כל' - 'ועמך כולם צדיקים'. מידת היסוד אינה יכולה שלא להיות קיימת באף רגע, שהרי בלעדיה המציאות תמוטט לחלוטין, ולכן היא קיימת יומם ולילה. 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי' - אם לא תתקיים מידת הברית באופן תמידי הרי שמציאות העולם משוללת יסוד. הברית באה לידי ביטוי במצווה אחרת המתקיימת יומם ולילה - תלמוד תורה. אכן 'ברית כרותה לשפתיים' ומי שהוא שומר ברית עוסק בתורה בימים ובעיקר בלילות. לימוד התורה, בפרט התורה שבעל פה, הוא דקדוק באותיותיה וחוקיה. תיקון הברית היא תיקונה של האות החקוקה בבשר ותיקונו של החוק הכתוב באות על לוחות הברית.

ביטויים נוספים למידה זו - כמו 'טוב' ו'שלום' - מדגישים עד כמה היא מעניקה ברכה ושפע. העולם כולו עומד על יסודות טובים ובכוחם הוא מתקיים ומקבל שפע ברכה. את הברכה הזו ניתן לשמור באמצעות השלום שהוא כלי המחזיק ברכה ומאפשר לחיים לפעול את פעולתם. דומה כי אחד הפסוקים המבטא את התכונות של מידת היסוד (דברים ד ד) - 'וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם'. תכונת הדבקות במידת היסוד - המבוססת על מידת הדין בשילוב מתן החיים - היא היכולה להשפיע על הכל.

יתכנו עיוותים במעבר בין ה'כח' אל ה'פועל' ולכן לפני מידת המלכות מגיעה מידת היסוד. מידת היסוד היא המידה המבקשת לשמור על הקודש ועל הפנימיות שעלולה להיות מזויפת במפגש עם החוץ. משום כך, ספירת יסוד נעה בין רצון להשפיע טוב ובין שמירה קפדנית מפני הרע המאיים.

את הביטוי לכך ניתן למצוא באופנים רבים שבהם דווקא במקום השפע ישנה שמירה הדוקה. כך אנו מוצאים באיבר הברית 'יסוד סיומא דגופא אות ברית קודש' (פתח אליהו). איבר זה מטרתו להשפיע ולהוליד אולם מידת היסוד תובעת שהולדה זו תהיה באופן הראוי והקדוש. כל השפעה חיצונית שאינה תורמת להולדה היא עיוות של ההוצאה אל הפועל והיא פגימה במידת היסוד.

איבר הברית הוא איבר הפריה והרביה, שבברכתה מופיע פעמים רבות שם מיוחד - 'וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה..' (בראשית לה יא) וכן 'וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ..' (בראשית כח ג). שם שדי הוא בדיוק השם שמבטא את הצורך בהגבלה של נתינת השפע האלוקי בזמן בריאת העולם - 'מאי דכתיב 'אני אל שדי'? אני הוא שאמרתי לעולם די' (בבלי חגיגה יב א). הגבלה זו אינה פוגעת בשפע אלא אדרבה מאפשרת שפע בכמות בלתי נתפשת - 'מאי 'עד בלי די'?.. עד שיבלו שפתותיכם מלומר די' (בבלי שבת לב ב). החוק במובן הזה הוא הגבול והמידה שבו ניתן השפע.

הברכה 'עד בלי די' נאמרה בהקשר להורדת הגשמים, זו יכולה להיות אחת הדוגמאות למידת היסוד שמסומלת במים. המים מגיעים גם הם מנביעה פנימית ואמורים להעניק חיים לעולם. שמירה על מידת היסוד היא 'מקור מים חיים' אולם קלקול במידה זו מבקש להביא שפע ממקורות פסולים. כשמידת היסוד נפגמת מנסה האדם להוציא מים רעים מבורות נשברים (ראה זוהר ג רס א). זאת למשל הסיבה שאישה סוטה שותה מים מרים מאררים, כראוי למי שביקשה להימנע מהבאת שפע באופן טהור וכשר והלכה לזנות להנאת עצמה.

מידת היסוד מתבטאת במהלך יום ראש השנה בהופעות רבות, תפילות היום רצופות בבקשות לחיים מ'אלוהים חיים'. ענייני ראש השנה רצופים במספר תשע - מנין התקיעות והברכות - המכוונת כנגד מידת היסוד, המידה התשיעית. כמו כן, מידת היסוד שרשה הוא בעניין הזיכרון. הזיכרון יכול לשמש לשני עניינים סותרים. מחד, הוא מזכיר את קיומו של האדם לפני הקב"ה שנידון האם יקבל חיים וברכה ומבקש 'זכרנו לחיים'. מאידך, הוא עם ישראל מבקש לעורר את זכות האבות בברכת 'זוכר הברית'. ההשפעה של מידת היסוד שייכת בזכר שתפקידו להעניק ברכה הנמשכת לכל המציאות 'זכר צדיק לברכה'.

באופן הזה מבואר כיצד בראש השנה זכו אנשים ונשים לישועות הקשורות כולן למידת היסוד. האמהות זכו לברכת הפריה ונפקדו בבנים, בנים שימשיכו את ברית האבות. ביום זה יצא יוסף מבית האסורים (ראש השנה יא א) שהרי יוסף הוא אחת הדמויות המזוהות עם מידת היסוד. התורה מספרת כיצד יוסף הצדיק כלכל את כל מצרים במידה ובמשורה. כניסתו של יוסף לכלא היא פגם הברית, חסימה של היכולת להשפיע טוב לכל מצרים ולכל העולם. כשיוסף יוצא אל האור מבית האסורים הוא מבטא את גילוי הכוחות הגנוזים המתחילים לפעול את השפעתם הברוכה.

ירושלים היא עיר המלוכה, במרכזה עומד הר המוריה ובית המקדש, מקומה של מידת המלכות. אולם ביסודם של דברים, גנוז בה מקומה של מידת היסוד. כך מצינו שמידת היסוד מצוינת במקומות כמו 'הר הטוב' ו'הר ציון'. ציון היא ביטוי לפנימיות הטמונה בקדושתה של ירושלים. מידת ציון קשורה למידת יוסף, כששניהם בעלי ערך שווה בגימטריה (156). הציון הוא אמנם דבר שגודלו לעיתים קטן אבל הוא מעיד על עוצמה גדולה. 'עדות ביהוסף שמו', העדות היא ביטוי למעשים ואמירות שמתנקזים לתיאור קצר כמידת היסוד שמבקשת לבטא עולמות שלמים שקדמו לה.

לפני השבת בא ערב שבת - יומו של מידת היסוד עליו נאמר 'מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת'. רק הקדושה וטהרת הברית יכולה להבטיח מידת מלכות מתוקנת כפי שמצאנו ביוסף הצדיק שעלה למלוכה. רק אז, המלוכה תהיה בשיא תפארתה והשפעתה תהיה מתוקנת ופנימית, רק אז נקודת הציון הנסתרת תתבטא בשלמות ונוכל להגיד בפה מלא: 'בני ציון יגילו במלכם'. או אז נבין, שדווקא עצירת השפע והצבת המגבלות היא זו שמאפשרת תיקון עולם. 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה' המלוכה' - השפיטה הכפויה מתגלית כמלכות שכולה טובה בכל, מכל, כל.