מנהיגות של עורב ויונה

העורב שנשלח מהתיבה לא מילא את שליחותו, הלך ושב מבלי תועלת.
דווקא העורב, ששמו מצביע על ערבות הדדית, אינו מוכן ומסוגל לבשר את היוולדו של עולם חדש, חסוד יותר.
על העורב מספרים חז"ל שאינו זן את בניו ומתאכזר אליהם, שאוהב את רק בני מינו ושהתעלם מהבריאה המושמדת והיה עסוק בימי המבול בתשמיש עם אשתו - דמות כזו לא תביא בשורה חדשה.
---
יש בתכונת העורב סגפנות מתבודדת, המתעלמת מכל היתר ומתרכזת ביעודו ועניינו של האדם.
לכן, העורבים מוצאים את אליהו כחבר ורע ומפרנסים אותו בבדידותו במדבר.
לכן, אותיות התורה המוגבלות בדיו השחור שלהן ותלמידי החכמים המתעלמים מהכל ודורשים בהם תילי תילים של הלכות - כולם נמשלו בשיר השירים לעורב: "קווצותיו תלתלים שחורות כעורב".
---
אבל, אלו אינם מנהיגנו, כאלו טיפוסים לא יכולים להוביל ולהנחות את הציבור, לבנות את העולם הנהרס.
לשם כך דרושים לנו טובי עין, אנשי יונה הרגילה להביא מסרים לשולחיה ולהיטיב עימם.
לכן במקדש יש "כלה עורב", ובפנים מקריבים יונה ותור להתקרב לה'.
על שופטינו ורבנינו להיות כאנשי הסנהדרין, שעליהם דרשו חז"ל את המשך הפסוקים בשיר השירים: "עיניו כיונים על אפיקי מים".