הירא מתשובה שבידו

בין אלו שלא נוטלים חלק במלחמות אנו מוצאים שתי קבוצות: האחת, כל מי שהתחיל בבניית חייו האישיים - בבניין, חקלאות ונישואין. והשנייה, מי שלבו רך והוא ירא מן המלחמה. רבותינו נחלקו על סוג היראה המונעת מהאדם לצאת למלחמה, יש אומרים שהיראה היא מן העברות שבידו ויש אומרים שהיראה היא מזוועות המלחמה.

רמב״ן (דברים כ ח) מביא בשם התלמוד הירושלמי (סוטה ח ט), שכל האנשים הללו צריכים להביא ראיה לדבריהם. מי שמבקש לקבל פטור בשל דברים שטרם השלים, צריך להביא עדים לפני שר הצבא על הבית או הכרם על מנת לקבל רשות לחזור. דברים אלו מעוררים את השאלה מה יהיה הדין לגבי 'הירא ורך הלבב', כיצד הוא יביא ראיה לתחושותיו הפנימיות. על כך הוא משיב 'שעדיו עמו', ההתנהגות של האיש הירא מעידה יותר מהכול על פחדיו העמוקים. כך מתאר המדרש (בבלי סוטה מד ב) - 'שמע קול קרנות והרתיע, הגפת תריסין והרתיע, צחצוח חרבות ומים שותתין לו על ברכיו - חוזר'. גם לגבי הירא מעבירות שבידו עולה שאלה זהה אודות ההוכחה ליראה זו, ולגביה אומרים המפרשים שאכן יש להביא עדים שעברה עבירה.

רמב"ן מוסיף ומבאר, שאכן במלחמת מצווה לא אמורים למות אנשים כפי שהבטיח הכהן (דברים כ ה) - ''כי ה' אלהיכם ההלך עמכם.. להושיע אתכם' - שהם ינצלו במלחמה ולא יפקד מהם איש, כי יתכן שינצחו את אויביהם וימותו גם מהם רבים כדרך המלחמות'. אם כן, מדוע חוזרים שלושת האנשים שהתורה מנתה, מחשש שלא ישלימו את מלאכתם. נראה לומר, ששלושת האנשים הללו אכן יודעים שקיימת הבטחה אלוקית אלא שהם לא בטוחים בה ביטחון מלא. כיון שכך, הם לא ראויים שיעשה להם נס שאינו בדרך הטבע, לנצח ללא פגע ומשום כך הם רשאים לחזור. כמותם, חוזר גם מי שירא מן המלחמה 'כי מי שירא אחר הבטחת הכהן איננו בוטח בה' כראוי ולא יעשה לו הנס... כי הירא הוא אשר לא יבטח, ויחזיר אותו מפני מיעוט בטחונו..' (רמב"ן שם). הדברים אמורים בפשטות גם על מי שעבירות בידו, שעליו לחזור כיון שההבטחה האלוקית לא שייכת בו משום שאינו צדיק והתורה הבטיחה שינצחו 'ולא יפקד מהם איש ראוי שיבטחו בו הצדיקים'.

אבל אז יכולה להתעורר שאלה מרתקת, יתכן אמנם שהאדם עבר עבירות ואף הביא ראיה לכך, אבל מה יהיה דינו אם בינתיים חזר בתשובה מחטא זה?. כך שאל ר' פנחס הורוביץ (פנים יפות דברים כ ח) וביאר - 'הענין הוא שבכל העבירות מועיל תשובה.. וכ"ש בשב מאהבה שנעשין לו כזכיות,.., ועיקר תשובה בלב שמתחרט על עבר ויקבל עליו להבא. אבל איש הירא שבקצת יראה ישוב מחמת היראה, אבל אינו מתחזק לשוב בתשובה,.., שאפילו בשעה שעומד במשפט עדיין העון צרור בלבו ואינו שב לעקור אותו מלבו. וז"ש הירא ורך הלבב שהוא רך בשני לבבות ביצר טוב וביצה"ר, שירא מעבירות ואינו שב בתשובה שלימה'. כלומר, מדובר באדם שהתשובה שלו אינה שלמה, הוא עדיין אחוז בחבלי החטא ולא עקר אותו לגמרי מלבו. משום כך, גם התשובה שעשה אינה מועילה והיא לא תציל אותו מסכנת המוות במלחמה.

שמא ניתן לבאר את דבריו ביתר שאת, על פי דברי רמב"ן שראינו בתחילה. עניינם של החוזרים מן המלחמה הוא חוסר הביטחון בה', שגורם לכך שאין הם זכאים לנסים. כבר למדנו רמב"ם, שרק מי שהולך בביטחון מוחלט בהקב"ה ו'מאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו, ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה' - רק הוא מובטח בשמירה מעולה, 'וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא' (רמב"ם הלכות מלכים ומלחמותיהם ז טו).

נמצא אם כן, שגם חסרונו של הירא מעבירות שבידו הוא חוסר ביטחון משווע. גם אם נאמר, שהוא חזר בתשובה מעוונותיו, עצם העובדה שהוא עדיין נזכר בהם ומבקש לא להילחם בגללם - מעידה על חוסר ביטחונו בתשובה שעשה. אדם כזה אינו מאמין שתשובה יכולה לתקן ולהפוך אותו מחייב לזכאי. באותו רגע, הוא מוכיח שהתשובה שלו חסרת משמעות ואין בה מלבד התנצלות רפה. כמו שאר הפורשים מן המלחמה שאינם בוטחים בקב"ה שיציל אותם, גם הוא לא בטוח שה' ימחל לו על חטאיו. 'עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של תשובה' (אורות התשובה יד ד1) והנפילה העיקרית שבהן היא אבדן הביטחון לטובת פחד משתק שמאפשר השתתפות במלחמה.

ואם הדברים אמורים במלחמה היצר, הרי שהדברים נכונים על אחת כמה וכמה. מי שיגש למלחמה הזו, כשהוא עדיין מלא חששות מהעבירות שעשה וחזר עליהן בתשובה, יתקשה מאוד להיכנס לשדה הקרב. האמונה הזו היא הנקודה היסודית שתהפוך אותו מאדם הירא מעבירות למי שראוי להילחם כצדיק - 'ביסוד הכל צריכה לבא ההסברה הכללית של בטחון התשובה, ועוצם השלוה, ושמחת עז, שצריכה להיות מתלבשת הנפש של כל איש אשר אור התשובה מאיר בנשמתו.. הבטחון הולך ומתגבר, והשמחה והצהלה וזיו עדנים הולך ומתרבה, עד שהנשמה מתחילה להרגיש בהרגשה זכה פנימית ועדינה, איך כל הזדונות , לכל מדרגותיהם, וק"ו השגגות לכל מיניהן, מתהפכים לזכויות גמורות, ורכוש גדול ועושר רב מתגלה מחוך אוצרות חושך' (אגרות הראיה, שעח).