מלחמת הדיבור

סיפור מלחמת ברק ודבורה למול סיסרא שר צבא כנען הוא אחד מהבולטים שבסיפורי השופטים. פרטים רבים מייחדים את הסיפור הזה, ביניהם מעורבות של נשים, התערבות ניסית אלוקית ושירה מיוחדת הנאמרת לאחר הניצחון. נבקש לעיין במוטיב מיוחד השוזר את סיפור המאבק שבין ישראל לכנען והוא מוטיב הדיבור.

המלחמה מתחילה אחרי עשרים שנות שיעבוד קשה שבהם כנען 'לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה' (שופטים ד ג). תיאור השעבוד כלחץ חזק מתקשר ללשון הפסוק 'חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם' (מלאכי ג יג) ומביא את המדרש (רש"י שם) להסביר שהלחץ נעשה על ידי גידופים ודיבורים קשים. לא פלא שזו השיטה שבה בחרו הכנענים להילחם בישראל, שהרי זה היה עיקר חטאו של אביהם. כשכנען רואה את נח אביו ערום ושיכור הוא הולך ומספר, בדיבור הגנאי הזה הוא חוטא ומתקלל לדורות. 'דהנה בכנען היה החטא דכתיב ביה 'וירא ויגד'. ובודאי על הראיה לבדו אין תפיסה עליו, שהרי ממילא בא לידו שאירע דרכו במקום שהיה נח שוכב. וכל התפיסה עליו היה בשביל שהגיד, שפגם בדיבור שזה מתנה טובה מה' יתברך' (שם משמואל ויגש יג ד). את אופי המאבק הזה המתמקד בדיבור מלא גידוף, מוביל שר הצבא סיסרא העומד בראש הצבא. הוא מתואר כאדם שכוחו בפיו  - 'בן שלושים שנה היה וכבש כל העולם בכוחו, ולא היה כרך שלא היה מפיל חומה בקולו, ואפילו חיה שבשדה כיון שהיה נותן עליה קולו, לא הייתה זזה ממקומה' (ילקוט שמעוני שופטים ד מג).

המלחמה בין העמים אינה מלחמה פיזית בלבד והיא מעורבת במלחמה פסיכולוגית אדירה של צעקות קולניות מלאות גידופים. בשל זאת, לא ניתן לנהל אותה רק על ידי ברק בן אבינועם מבין שהוא לא יכול לנהל אותה לבדו ומבקש את עזרתה של דבורה הנביאה. תפקידה של הנביאה הוא לדבר דיבורים של נבואה ורוח הקודש, זו משמעות התפקיד של 'נביאים - בעלי לשון כמו 'בורא ניב שפתים' (ישעיה נז יט)' (רש"י נחמיה ו ז). הדברים נכונים פי כמה אצל דבורה, שכל שמה מתקשר לעניין הדיבור. דבורה היא זו שמקבלת את הסמכות למעשיה באמצעות שמיעת דבר ה' שהרי 'בדיינים אין אשה בכלל, ודבורה היתה דנה ע"פ הדיבור' (תוספות נדה נ א).

שניהם יחד מתחילים את המלחמה כשהם משתמשים בכוח הדיבור שלהם, דבורה מבקשת מברק - 'הֲלֹא צִוָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן' (שופטים ד ו). את בקשת המשיכה מבאר רד"ק - 'תמשוך ישראל ותפתם בדברים עד שתביאם בהר תבור, כי יראים היו מחיל סיסרא, לפיכך היו צריכים פיתוי ודברים רבים'. המלחמה מתחילה בפיתוי דברים והיא מתמקדת בשבטי נפתלי וזבולון, שבטים שהדיבור שלהם מיוחד במינו. נפתלי הוא שבט שדיבוריו נאים כפי שנתברך על ידי יעקב - 'הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר' (בראשית מט כא). הדיבורים המיוחדים מיוחסים לו הן בבית המדרש 'שהיה לשון בני נפתלי מתוק מדבש, וכשהיו מדברים בבית המדרש דבש וחלב היה נוטף מפיהם. ולכך נקרא שמו נפתלי - נופת לי דבריו' (צרור המור שם) והן בשדה הקרב - 'בשובם מן המלחמה ממהרים מתוך קלותם לבשר בשורות משופרות של ניצחון המלחמה' (רשב"ם שם).

אם ההקדמה למלחמה נוגעת לדיבור האנושי, הרי שההתנהלות שלה היא באמצעות קולות מן השמים - 'וַיָּהָם ה' אֶת סִיסְרָא וְאֶת כָּל הָרֶכֶב וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה לְפִי חֶרֶב' (שופטים ד טו). כך ביאר מהר"י קרא (שם) - 'ויהם ה' על ידי קול ירעם מן השמים, והם נבהלים מחמת הקול ודוחקין זה את זה ודוקרין זה את זה וזהו לפי חרב'. כל המלחמה מתוארת כאירוע רועש מאוד - גשמים, רוחות וסופות המחוללים אי סדר במאות של מרכבות ברזל חורקות.

סיומה של המלחמה והכרעתה נעשים גם הם באמצעות כוח דיבור מיוחד. יעל שהרגה את סיסרא, עשתה זאת באמצעות שימוש בדיבור המיוחד שלה - 'וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא, וַתֹּאמֶר אֵלָיו: סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא' (שופטים ד יח). קולה של יעל הנאמר ברכות משכנעת הוא זה שמכניע את מי שנהג לגדף בקולניות. בכלל, כל היחסים בין סיסרא ליעל מיוסדים על דיבור שמנוצל להונאה בצורה מתוחכמת. ראשית, היא מתעלמת מדיבורו ובוחרת להשקות אותו בחלב במקום המים שביקש. כשהוא מרגיש שהוא נרדם, הוא מבקש ממנה לשקר במקרה שבו האויב יגיע אבל היא דווקא יוצאת אל ברק ומודיעה לו על מקום גופתו של סיסרא. מי שניצל את פיו לדיבורי נאצה נענש בכך שדבריו לא מתקיימים ובכך הפסדו הופך לעובדה מוגמרת.

אולם, לא די בהכנעת מי שפיו היה מטונף, הניצחון מוכרח להיות מושלם בתיקון הדיבור ובהפיכתו לדברי שבח ושירה. כל שירת דבורה עוסקת בכוחו של הדיבור, ושזורים בה ביטויים רבים הנוגעים אליו. מעניין אגב לציין, שהדיון ההלכתי על עצם השירה שנעשית על ידי אישה מביא את הפרשנים לשוות לה צביון מיוחד. ביניהם, החיד"א (נחל קדומים בשלח יד) המתאר מעמד יוצא דופן - 'כשיש גילוי שכינה בפרהסיא, אז איכא אימתא דשכינתא וליכא הרהורים, ויכולים אנשים ונשים לשיר, ואין לחוש.. כי הנה הכא מרים הנביאה וכל הנשים זמרן נשי נגד כל ישראל באזניהם'. לאחר שטומאתו של העם הכנעני הוסרה מהארץ, יצר הרע הקשור להשפעתו השלילית של הדיבור נעלם. מציאות זו יוצרת אווירה מיוחדת של גילוי שכינה שמאפשרת שירה מלאת הוד ללא סייג.

תחילתה של המלחמה מתוארת בהתעוררות הדיבור - 'עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר' (שופטים ה יב). והשירה ממשיכה לתאר את ההבדלים בין השבטים שנלחמו ובין אלו שבחרו להישאר בצד. את השבטים המשתמטים, מתארת השירה ככאלו שבחרו לשמוע ולא לדבר בעצמם - 'לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים' (שופטים ה טז) - 'לשמוע מי יהיה נוצח ויהי עמו' (רש"י שם). עונשם של אלו קשור גם הוא לעולם הדיבור, שבטים אלו יענשו בקללה ארורה - 'אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה' אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ' (שופטים ה כג).

השירה מסיימת בדיבור מיוחד, הפעם אין מדובר במילים עם תוכן אלא ביבבה מקוטעת - 'וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא' (שופטים ה כח). אם סיסרא נותרת ללא מילים, מה שיש בפיה הם רק גניחות חלושות או בכי מקוטע, הם אלו שהפכו לדיבור שלה - 'וַתְּיַבֵּב לשון דבור כמו ניב שפתים' (רש"י שם). היבבה הזו בולטת מאוד מול השיח המתנהל בארמון, שם כבר משוחחים על השלל בדיון ער - 'חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ' (שופטים ה כט).

אם המדובר הוא במלחמה שנסובה סביב הדיבור, יש לנו לעיין בפסוק החותם את השירה. למול האויב האובד, מבשרת השירה - 'וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ' (שופטים ה לא). את הפסוק הזה דורשים רבותינו למי שדיבורו שמור באופן מיוחד - 'עלובין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין' (שבת פח ב). מול מי שגידף, עומדים צדיקים אלו שאינן עולבין ואינם משיבין, שאינן מתריסים גם בשעת הייסורים. הם אלו שדיבורם שמור בקדושה ובטהרה ולכן הם מהווים את ההיפך המוחלט לאויבים שבחרו למלא את פיהם בדברי טינוף.

לא לשווא מלחמה זו מולידה את אחת השירות הנפלאות ביותר בתנ"ך. מדובר באירוע שכולו נסוב סביב הדיבור - אופיו של השעבוד שקדם למלחמה, צביונה של המלחמה ואופן הכרעתה. מלחמה זו מעמידה בפנינו ענין גדול וחשוב הנוגע לעצם מהותנו כמין המדבר. ממנה אנו לומדים, כמה חשוב הוא הדיבור וכמה נצרך להצילו מגידופים, שקרים ושתיקות רועמות. השירה מהדהדת באוזנינו את משמעות הדיבור הטוב, זה שיש בו מתיקות מיוחדת והוא שמור לדברים טובים ובעלי מעלה.