מיכל - מידת המלכות

אחד המתחים המרכזיים בעולמנו, אם לא המרכזי שבהם הוא המתח בין הרצוי למצוי. הרצוי כולל את כל החלומות של האדם והשאיפות שלו. המצוי הוא מה שאדם הצליח לבצע בפועל, עם כל סיבוכי החיים וקשיי המציאות. מאז שאדם עומד על דעתו הוא נתקל בקושי ליישם את כל הרצונות, לבטא בפועל את התכנון הראשוני.

בעולם הקבלה, התכנון נכלל במידת ה'בינה' שעניינה בניין של רעיונות ורצונות בצורה מפורטת, כמו תכנית בניין אדריכלי. ה'בינה' לוקחת את הניצוץ הראשוני, המכונה 'חכמה' ומציירת אותו באופן מפורט. הביצוע שייך למידה אחרת, האחרונה שבהם, מידת ה'מלכות' שמבטאת את הורדת הדברים לרמת הביצוע.

הביטוי לאדם שהצליח ליישם בחייו את כל החלומות הוא ה'זקן'. הזקן קרוי על שם פעולת הקניין של חכמת החיים שרכש. 'אין זקן אלא מי שקנה חכמה, שנאמר: 'ה' קנני ראשית דרכו' (משלי ח כב)' (קידושין לב ב). הזקן הצליח לקנות באופן שלם את האידיאל הראשוני, ולבטא אותה בשלמות בכל ימי חייו.

אחד האנשים שזכה למדרגה זו הוא דוד המלך - 'וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים' (מלכים א א), דוד המלך הצליח בחייו לקחת את כל האידיאלים המרוממים ולהורידם למישור המעשי. אין יותר מדוד המלך שמבטא בשלמות את מידת המלכות. 

כחלק ממהלך חייו זה, דוד המלך נישא למיכל בת שאול, מיכל מבטאת את המלכות בשיאה - בת מלך ואשת מלך.

מיכל שייכת למידת המלכות בכל ההיבטים - שמה מרמז על מידת המלכות שכן טמון בו שורש המילה 'מלך'. השם מיכל מרמז על תכונת ההכלה, מידת המלכות מכילה בקרבה את כל כוחות הנפש והשכל כמו שמלך מכיל בעצמו את כל בני הממלכה. גם הגימטרייה של שמה השווה למאה מרמז לשלמות הטבעית בכך שהוא כפולה של עשר כפול עשר. מידת המלכות היא המידה העשירית והמספר מאה מבטא אותה בשלמות הגבוהה ביותר - 'מלכות דמלכות', עשר פי עשר.

השם מיכל מורכב משתי מילים - 'ים' ו'כל', מילים אלו מבטאות את מידת המלכות. הים הוא מאגר מים אדיר שמבטא את היכולת להכיל בקרבו שפע אדיר יחד עם יצורים חיים רבים ומגוונים. זהו הביטוי המוחשי למידת המלכות המכילה את אנשי הממלכה השונים. גם המילה 'כל' מבטאת את הטוטאליות של המלך שדואג לכל נתיני ממלכתו ולכלל ענייני הממלכה. מלך הוא מי שמלכותו ניכרת בכל רחבי הממלכה והוא שואף שלא יהיה ולו אחד - שיסרב לקבל עליו את עול מלכותו.

דוד המלך הנושא את מיכל מבקש להשלים בכך את מלכותו. הוא נושא אותה בזכות הריגתו של גלית ולאחריו מאה פלישתים. גם לאחר מכן, הוא קובע שיש לברך בכל יום מאה ברכות ובכך לבטא מאה פעמים את היותו של הקב"ה 'מלך העולם'. ומאז ועד עולם, אנו שואפים להשלמת מלכות ה' בעולם בדרכו של דוד וכפי שבאו הדברים לידי ביטוי במיכל - בשמה, בערכה המספרי ובביטוים הרמוזים בה.