גובהם של בני קרח

 כשקוראים את התיאור הטוטאלי אודות בליעתה המוחלטת של כל עדת קורח נוצר הרושם שלא נשאר ממנה אף זכר - 'וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ' [במדבר טז לב]. למרות זאת, אנו מופתעים לגלות במניין שבט ראובן לקראת הכניסה לארץ את בניו החיים של קרח - 'וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ' [במדבר כו יא]. שאלות רבות עולות בעקבות דברים אלו, מדוע לא נזכרו בני קרח בסיפור המחלוקת אלא מאוחר יותר, מה היו נסיבות הצלתם ומדוע הם נמנים דווקא עם בני ראובן ולא עם משפחתם המשתייכת לשבט לוי.

הראשונים נחלקו בעניינם של בני קרח, בדברי רמב"ן [במדבר טז לב] הנתמכים בדברי התרגומים, מבואר שבני קרח לא היו קשורים כלל למחלוקת ולכן לא נענשו כלל - 'איננו רומז לזרעו,.., כי היו גדולים צדיקים וטובים וזכותם עמדה להם, ולא היו לו בנים ובנות קטנים, כי לא הזכיר הכתוב בקרח טף'. כנגדו טוען רש"י [במדבר כו יא] על בסיס המדרשים והתלמוד - 'הם היו בעצה תחלה, ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישב שם'. רש"י מתאר עלילה שלמה ומופלאה, שכל פרט בה זוקק ביאור - מה המקור לדברי רש"י על עצת בני קרח שאינו מפורש, מדוע משמעותו של הרהור התשובה ומה משמעותו של המקום הגבוה בגיהנום שאליו הגיעו בזכותו.

קריאת תיאור המחלוקת מעלה תמונה של עשיה מרובה - 'וַיִּקַּח קֹרַח.. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה.. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם.. וַיִּקְחוּ..ֹ, וַיִּתְּנוּ.. וַיָּשִׂימוּ.. וַיַּעַמְדוּ,.. וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת-כָּל-הָעֵדָה,.., וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים..' [במדבר טז א-כח, בדילוגים]. המחלוקת הזו מלאה בהתכנסויות, בקיחה וקימה, נתינה ועמידה. לא מדובר רק בחילופי דברים או בפרסום מאמרים פובליציסטיים בעיתונות המקומית - יש כאן פעולות רבות והמוניות לשם המחלוקת.

אבל, מחלוקת אינה יכולה להישען רק על פעילות בחוצות העיר, היא זקוקה לאג'נדה, לאידיאולוגיה. כנראה זה מה שמוביל את רבותינו לבאר שקרח לא פעל רק באופן מוחצן, לכן הם מפרשים את פעולת הלקיחה הפיזית שלו כמעשה רעיוני. 'אבל כונת המדרש בויקח קרח שלקח עצה בלבו לעשות מה שיספר. כי הלקיחה תאמר על העצה והמחשבה. וכן 'מה יקחך לבך' מה מחשבה יקח לך לבך.. וכן לשון לקיחה במחשבה 'קחו מוסרי' 'ולבלתי קחת מוסר'. אמרו עוד במדרש '''ויחלוק', 'וידבר', 'ויצו' קרח'' אינו נאמר אלא 'ויקח' מה לקח? לא לקח כלום, אלא לבו נטלו!' [רמב"ן טז א].

אם מה שהניע את קרח היה 'שלקח עצה בלבו' הרי שהדבר השפיע על בניו - 'הם היו בעצה תחלה'!. בני קרח הלכו אחר אביהם, בנו את תפישת העולם שמאחוריו וגיבשו את העמדות שבכוחן פעל. אין הם מוזכרים בפרשתנו משום שהם אנשי צללים, אלו המנסחים את הדברים שנאמרים אחר כך בקול. בני קרח היו מצויים מאחורי הקלעים אבל בכוחם להפיח רוח חיים והצדקה מוסרית לפעולות המחאה. זאת הסיבה, שכאשר הם מוזכרים במנין השבטים הם לא מופיעים במנין שבט לוי אלא דווקא בשבט ראובן בסמיכות לדתן ואבירם. 'זה שהכתוב מצרף את הענין שבני קרח לא מתו להסיפור ע"ד דתן ואבירם, בא ללמדנו על ההשוואה והדמיון ביניהם בחומר המחלוקת. כשם שדתן ואבירם היו אלה.. שהם "הצו" ו"השיאו" לריב בתחבולות ועצות לחלוק על משה ועל הקב"ה.. כמו כן הוא בבני קרח, שגם הם "היו בעצה תחלה". [הרבי מליובאוויטש, לקוטי שיחות לג פנחס ב]

הריגתם של בני קרח אינה יכולה לכפר על חטאם, במעשיהם לא היה רבב ולכן עונשם ותיקונם צריכים להיות בעולמה של המחשבה. הרהור התשובה בליבם של בני קרח הוא הוא התשובה, כמעט במלואה. כפרתם היא 'מקום גבוה בגיהנום', המקום גבוה הרומז על עולם המחשבה הטעון תיקון. ייסורים של דעת, מחשבות של חרטה, התלבטויות של השקפה.

בדברי התלמוד [סנהדרין קי א-ב] אנו מגלים שבני קרח אומרים שירה, שירה הזוכה להיכלל במזמורי תהלים [תהלים מב-מט]. עיון בפרקי תהלים המיוחסים 'לבני קרח' מגלה את העולם הפנימי העשיר שהתייחדו בו. הם רואים בעצמם שושנים שנקלעו בין הקוצים ולכן זוכים ש'אמר להם הקב"ה: הכל מכם, כשם שהשושנה הזו פורחת ולבה למעלה, אף אתם כשתעשו תשובה לפני, יהא לבבכם מכוון למעלה כשושנה הזו' [מדרש תהילים מה]. ואכן הם מעידים על התשובה שעשו - 'רחש לבי דבר טוב' שבזכותו זכו ש'כיון שרחש לבם בתשובה, הקב"ה מקבלם'.

במזמוריהם אנו מוצאים תיאורים עזים של רגשי געגוע: 'נפשי תערוג.. צמאה נפשי.. מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי, הוחילי לאלהים.. על כן אזכרך..' [תהלים מב - מג]. ומן העבר השני, הם מתארים בגילוי לב את יסורי האמונה בשעת משבר: 'לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ.. אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ.. הֲלֹא אֱלֹהִים, יַחֲקָר-זֹאת כִּי הוּא יֹדֵעַ, תַּעֲלֻמוֹת לֵב..' [תהלים מד].

גילויים מרעישים אנו מוצאים במזמורים שבהם הם מדברים על היום שבו איבדו את כל משפחתם באש המחלוקת. גם שם אנו שומעים את רחשי ליבם, בין קולות ההרס והחורבן. 'לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ.. נָתַן בְּקוֹלוֹ תָּמוּג אָרֶץ.. לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ..'. באותה שעה הם מבינים שהמאמץ המתחכם שלהם לעלות לגבהים הוא זה שריסק אותם, או אז הם לומדים להרפות ולהישען על הקב"ה: 'הַרְפּוּ וּדְעוּ, כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים, אָרוּם בַּגּוֹיִם, אָרוּם בָּאָרֶץ. יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה' [תהלים מו].

מתוך מעמקי האדמה מתגלה עולם שלם של תפישת עולם מעוותת, של מחשבות זדוניות ותחכום מרושע. עולם מופלא שהתחבא בין שלל הצעקות וההתקהלויות אולם תוצאותיו ההרסניות ניכרות בהחלט. דווקא בשל העוצמות הגדולות של הגות המחלוקת - תשובתה גם היא בעלת תכונות נעלות. בהרהור אחד, בלבט זעיר כבר מתבצר לאדם מקום גבוה שממנו יוצאת שירה מלאת עומק.


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

רבנות קהילה - ראשי פרקים למחשבה..

הארה לימי חנוכה - מספרים בחנוכה

לדעת להאזין לתרועה