החיים והשלום

למרבה הפלא יוסף בוחר לפתוח את השיחה עם אחיו השבים מארץ כנען בשאלה שהתשובה אליה כבר ניתנה לו בעבר. 'וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי: וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ:' (בראשית מג כז-כח). מדוע הדבר הראשון שאותו טורח יוסף לברר הוא שלום אביו, שכבר הוברר לו שהוא חי. זאת ועוד, מה פשר הלשון הכפולה שיוסף והאחים נוקטים בה - 'השלום לו' ו-'עודנו חי'.

יתכן, שבשל שאלה זו המדרש (בראשית רבה מקץ צב) מבאר שיוסף לא שאל על אביו יעקב אלא גם ובעיקר על סבו יצחק. 'השלום אביכם' זה יעקב, 'הזקן אשר אמרתם' זה יצחק, ויאמרו 'שלום לעבדך לאבינו''. יוסף טורח לשאול שוב משום שהוא מבקש לכלול בשאלתו את יצחק, שהיה מבוגר יותר ועליו לא סיפרו האחים. אכן, תשובתם הקצרה של האחים המשמיטה את יצחק, מגלה ליוסף לראשונה שסביו נפטר.

תשובה דרשנית זו מותירה מרחב גדול לפירושים נוספים. פירושים אלו מבקשים להרחיב את המושג 'חיים' ולבאר כי אין מדובר פה בשאלה על פטירתו של יעקב אלא על תחושות ומעלות אחרות. יוסף כבר יודע שיעקב לא נפטר, אולם כעת הוא מנסה לברר אילו חיים אביו חי בשנים שבהם הוא מרוחק ממנו.

באופן הזה מבאר אור החיים כי יוסף דואג לבריאותו של אביו, הוא רוצה לדעת שהוא במלוא החיות מעבר לשלום הבסיסי - 'שנתכוון לומר אם ככוחו אז כחו עתה או הוחלש לצד הזקנה,.., כי גם על אדם שהזקין ואפסו קצת כוחותיו כפי הטבע יאמר עליו 'שלום לו'. באופן דומה מבאר בעל הכתב והקבלה, שהשאלה היא על תחושת הבריאות הפנימית והשמחה - 'אין חי פה הוראתו הפך המיתה.. אבל חי כאן הוא היפך החולי והצער,.., על בריאותו הטוב בחיי הנעימות והשמחה, כי שנים של צער אינם של חיים'.

העמקה נוספת מובאת בדברי האלשיך הרואה בחיים כמושג של מעלה רוחנית, שאת קיומה מנסה יוסף להבין - '.. כי חיותו האמתי הוא רוח קדשו שהיה בו תמיד.. האם חיותו בו הוא רוח קדשו. ובלבו היה שמצרתו והעדר שלומו נמנעה רוח קדשו ממנו. והמה הסתירו.. שאם לא יאמרו שעוד רוח קדשו בו, אולי יאמר שעל שהצרו את אחיהם.. נהיה הדבר'. תשובתם של האחים אם כן היא המשך הניסיון להסתיר את מצבו העגום של יעקב, שנסתלקה ממנו רוח הקודש מצערו של יוסף. אגב, החיות הזו תשוב אליו רק כאשר הוא יתבשר על מלכותו של יוסף כפי מילות הפסוק המדוייקות - 'וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם' (בראשית מה כז).

גם הנצי"ב מבאר שהשאלה באה לגלות את איכות חייו של יעקב ולא רק את עצם קיומם. אולם הוא רואה בשאלה זו יכולת מופלאה של תכנון מהלכים שיובילו לפגישה המיוחלת עם אביו. יוסף מוודא תחילה שיעקב לא כועס עליו שלקח את בן הזקונים שלו ויחסיהם ב'שלום' ולאחר מכן, הוא בודק האם הוא חי כלומר האם 'הוא עודנו בריא וחזק בגופו'. האחים עונים שיעקב הוא עבדו של יוסף ולכן כמובן שאינו כועס עליו וכמו כן הוא בריא בגופו. לאחר תשובת האחים מוכשרת הדרך להשלמת המהלך הגדול.

יוסף מתכנן להאשים את בנימין בגניבה שתאלץ אותו להישאר במצרים וממילא יבוא אחריו יעקב. משום כך, הוא מוכרח לדעת האם יעקב מסוגל להגיע בכוחות מלאים למצרים כדי להגשים את החלום במלואו ולהשתחוות לפניו כשמש הגדולה. אלא שהקב"ה סיבב את הדברים אחרת 'עד שאמר לו יהודה והיה כראותו כי אין הנער ומת, מיד הבין כי אי אפשר שיתקיים החלום בזה האופן, על כן התודע'. רק כשיוסף מבין שהמהלך שלו עלול לסכן את בריאותו של אביו הוא מבטל את התכנון המופלא ונאלץ להתגלות לפניו אחיו.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

רבנות קהילה - ראשי פרקים למחשבה..

הארה לימי חנוכה - מספרים בחנוכה

לדעת להאזין לתרועה