ילדי הקוצים - על בניו של המן

א. במיתתם יותר מבחייהם

במהלך המגילה אנו פוגשים את המאבק שבין המן ובין מרדכי. שני גיבורים שהמאבק ביניהם מניע את כל יחסי הכוחות בין המלך והמלכה בארמון ובממלכה כולה. במבט ראשוני נראה, כי המן פועל כמעט באופן יחידי. אמנם בתחילה אשתו ואוהביו מייעצים לו לתלות את מרדכי על עץ אבל במהלך העניינים הם דווקא מתייאשים וצופים להמן נפילה. מכל מקום, משפחתו הקרובה של המן - בניו ובנותיו - כמעט ואינם נזכרים.

למרות זאת, כשמעיינים בסופה של המגילה, רואים שבני המן זוכים ליחס מיוחד כל כך. המגילה טורחת לספר כי בניו של המן נתלו כולם על העץ, כולל ציטוט שמותיהם באריכות גדולה ובפירוט בולט. גם מבחינה הלכתית, שמות הבנים כתובים במגילה בצורה בולטת כמו שירה (שו"ע תרצא ג). קריאת שמות בני המן הינה אירוע מיוחד במהלך הקריאה, שבו כולם נקראים בנשימה אחת ללא הפסקה (שו"ע תרצ טו). מה פשר השינוי במהלך פרקי העלילה, בין האנונימיות המוחלת של עשרת הבנים ובין התיאור הרחב שלהם במותם.

אם נעיין בסדרי הזמנים, נגלה שתלייתם של הבנים התרחשה כמעט שנה לאחר תלייתו של אביהם. המדרש (בבלי מגילה טז ב) מגלה שהריגתם הייתה יוצאת דופן כי כולם נהרגו באותה שעה. גם על כך יש לשאול, מדוע עם ישראל פעל באופן מיוחד להביא למותם של בני המן בבת אחת.

ב. ילדי המהפכה

שמא יש לומר, שסופה של המגילה מלמד אותנו על תחילתה. בני המן כנראה לא פעלו רבות באופן מעשי לטובת אביהם ולכן לא מצוינים כחלק ממעשיו. אבל מבחינה מהותית, בניו של המן הם יסוד המאבק ושורש הסכסוך בין המן למרדכי. האזכורים לבני המן הם מעטים, אבל עיון מדוקדק בלשון הפסוקים שמרמז עליהם מגלה שהם היו המדד של המן להצלחה.

כשהמן מבקש לתאר את מצבו הוא מספר על בניו הרבים - 'וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ..' (אסתר ה יא). זהו לא רק תיאור בעלמא, אלו הנימוקים שבכוחם בא המן לאחשוורוש, המשפחה הענפה של המן משכנעת את אחשוורוש בצדקת השקפתו של המן - 'וכיון שראה המלך את עשרו ועשרת בניו לפניו שרים - עמד וגדלו ורוממו' (אסתר רבה ז ה). הבנים הרבים במשפחת המן מתוארים בחז"ל כאימפריה מרשימה - 'וכמה 'רוב בניו'? אמר רב: שלושים - עשרה מתו ועשרה נתלו ועשרה מחזרין על הפתחים. ורבנן אמרי: אותן שמחזרין על הפתחים שבעים הויא דכתיב 'שְׂבֵעִים בלחם נשכרו' אל תקרי שְׂבֵעִים אלא שבעים. ורמי בר אבא אמר: כולן מאתים ושמונה הוו, שנאמר: 'ורוב בניו' - 'ורוב' בגימטריא מאתן וארביסר הוו, אמר רב נחמן בר יצחק: 'ורב' כתיב' (בבלי מגילה טו ב). המספרים שחז"ל מתארים באים לתאר את מגמתו של המן להקים אימפריה ולא לטפח משפחה נורמטיבית ככל משפחה.

בכך מתגלית תכניתו המלאה של המן על כל שלביה, הגלויים והסמויים. מן המפורסמות הוא, שהמן ביקש לאבד את כל העם היהודי בהתאם ליעוד התמידי של עמו העמלקי. אבל הוא אינו מסתפק בכך ורוצה להעמיד את משפחתו כחלופה לעם ישראל העומד להיכחד. משום כך הוא עוסק בטיפוח משפחה גדולה ועצומה שתהווה אלטרנטיבה לעם היהודי. נמצא אם כן, שבניו של המן אמנם לא מסייעים בהוצאה לפועל של תכנית ההשמדה אבל הם, בעצם קיומם, מהווים את המניע לתוכנית כולה.

משום כך, המגילה אינה מזכירה את בני המן, שלא נטלו חלק מעשי בשום פעולה שנקט אביהם הרשע. אבל כשהמגילה מתארת את ההפסד הצורב של המן, היא טורחת לתאר את התמונה במלואה. העוצמה המשפחתית שהניעה ואפשרה את גזירת המן נעלמה לחלוטין. עם ישראל מבין שלולא הריגת בני המן במאמץ מיוחד ותיאור הדברים בהרחבה - לא הושלם הניצחון עד תומו.

ג. ונוח מאויביהם

במדרש מצאנו הסבר מופלא למקורו של העץ הגבוה במיוחד שעליו המן ביקש לתלות את מרדכי. לדברי המדרש, 'שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקדרוניא, ונטל נסר א' מתבתו של נח' (ילקוט שמעוני בשלח רנו). המדרש מגלה שהעץ שעליו נתלה מרדכי היה למעשה קרש שנלקח מתיבת נח על ידי פרשנדתא - הבן הבכור של המן ששימש כשליט באחת ממדינות הממלכה. בבחירה הזו, אין רק פתרון טכני של עץ ענק אלא אמירה משמעותית במאבק מול מרדכי.

הקורה מתיבת נח נתפשה בקרב מנהיגי בבל ופרס כמקור לעוצמה ושליטה בטבע. הגמרא (סנהדרין צו א)  מספרת על סנחריב - 'אזל אשכח דפא מתיבותא דנח, אמר: 'היינו אלהא רבא דשיזביה לנח מטופנא'.. היינו דכתיב: (מלכים ב יט לז) 'ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו'. נסרוך הוא הפסל האלילי שנעשה מהנסר שנשאר מתיבת נח ומצא את מקומו בחצר ביתו של המן. את הכוחות השליליים הללו רוצה המן להפנות כלפי עם ישראל בעוד משפחתו שלו תמשיך את האנושות מכאן ואילך. המן למעשה מתכנן 'מבול' בזעיר אנפין לעם ישראל ומי שינצל ממנו יהיו עשרת בניו, ממש כמשפחתו של נח. מהמשפחה הזו תקום שושלת חדשה, עולם נקי מיהודים שכולו מבוסס על בני המן.

ד. עץ משפחה

במדרש אחר (ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנט) מתוארת בחירת העץ שעליו ביקש המן לתלות את מרדכי - 'קרא הקדוש ברוך הוא לעצים אמר מי ראוי מכם שיתלה המן עליו?.. באותה שעה קפץ קוץ לפני הקדוש ברוך הוא, אמר: 'רבון העולמים כל מה שבראת בעולמך לכבודך בראת.., ואני למה אני בעולמך? אלא יתלה קוצץ בן קוצץ על הקוץ'.. מיד קבל ממנו הקדוש ברוך הוא ותלאוהו עליו ובניו עמו'. באותה שעה קרא אותו רשע לעבדיו.. ואמר להם: 'בחרו לי עץ גבוה חמשים אמה כדי שיראה בכל המדינה', אמרו לו: 'היכן נמצא עץ של חמשים אמה אלא בבירה שלך?'. מיד עמד והחריב אכסדרה שלו ונטלו קוץ מונד משם והביאוהו,.., וכיון שהחריב אכסדרה שלו ונטל את הקוץ מדד נפשו עליו, והשיב לו גבריאל ואמר: 'נאה לך העץ, מוכן לך מששת ימי בראשית''.

התיאור של העץ כקוץ שהיה חלק מקורות ביתו של המן והתאים למידתו, בא ללמדנו מסר חשוב. המן רצה להקים בית על אדני השנאה והמאבק, בית שלא מצמיח פירות וכל תכליתו היא להכאיב לשני. זה היה יסוד הבית וזו הייתה מידתו של בעל הבית, בית שבו גדלה משפחה של רשעים. אבל אין משמעות למשפחה שקמה רק בזכות חורבן, בית שאין בו פירות הוא בית שהילדים הגדלים בו אינם ברי קיימא. 'וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים' אומר הנביא (ירמיה ד ג) ולכן בני המן מתו או הפכו לעניים חסרי יכולת.

לעומת הבית הקוצני, עם ישראל רואה כדוגמה בית אחר, עם עץ מסוג שונה לגמרי. כך מתאר המדרש (ילקוט שמעוני בשלח רנו) כשהוא ממחיש את תגובתו של הקב"ה לגזירת המן: 'כתיב 'יעשו עץ גבוה חמשים אמה' והקב"ה צווח: 'לא יהיה קלווסן [גזירתם]'!, ומה אני עושה לאברהם? 'והוא עומד עליהם תחת העץ' ומה אני מפייס למשה? 'ויורהו ה' עץ'..'. העצים שעם ישראל הולך בעקבותיהם הם העץ שתחתיו אברהם הכניס אורחים והעץ שבאמצעותו משה המתיק מים לשתייה לכל העם. אלו עצים של חסד, נתינה ורפואה שמצמיחים פירות ובכוחם מבקש הקב"ה להכניע את העץ של המן שכולו סרק ונזק.

העץ שלאורו חי עם ישראל הוא עץ התורה והחסד - 'עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר' (משלי ג יח), החיים שניצחו את מחשבת המוות. התוכנית נכשלה, אלו שרצו להחליף את ישראל נמחו מעל פני האדמה. מופלא לגלות שגם מה שנשאר מהם, הצטרף לעץ החיים שהרי 'מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק' (סנהדרין צו ב). זאת, משום שהניצחון המושלם אינו רק בהצלת ישראל מיד צר אלא באובדנם של בני המן - בגופם וברוחם.