ועשו תורה

מעשה המשכן כלל את התנדבותם של כל ישראל, אנשי ונשי ישראל פעלו להבאת החומרים, לבניית הבניין ויצירת הכלים לעבודה ומסע המשכן. אחד הביטויים העיקריים לעשייה הכללית הזו מופיע בהכנת הארון שבו התורה בוחרת בלשון 'ועשו ארון' (שמות כה י) בשונה משאר הכלים שבהם נאמר 'ועשית'. השותפות של קהל ישראל בארון נעשה בצורה מיוחדת כפי שמתאר רמב"ן (שם) - 'שיתנדב כל אחד כלי זהב אחד לארון, או יעזור לבצלאל עזר מעט, או שיכוונו לדבר'.

המדרש (שמות רבה לד ב) מצביע על הבדל זה ומסביר שמטרת השיתוף הכללי בעשיית הארון הוא משום שהוא מסמל את התורה - 'אמר להם הקב"ה: 'יבאו הכול ויעסקו בארון, כדי שיזכו כולם לתורה''. הרצון לזכות את כולם בלימוד התורה הוא למען עם ישראל, שלכל אחד מהם יש חלק בתורה שצריך לבוא לידי ביטוי. אולם בעל אור החיים (שם) מלמד כי הדבר חשוב לא רק עבורם אלא עבור התורה בעצמה וקיומה בפועל. 'שאין גופה של תורה יכול להתקיים אלא בכללות כל ישראל, ואין מציאות בעולם יכול עשות כל עקרי התורה. וזה לך האות: אם הוא כהן - הרי זה אינו מקיים נתינת כ"ד מתנות כהונה ופדיון בכור, ואם הוא ישראל - הרי אינו יכול לקיים מצות עשה שבהקרבת הקרבנות ודיניהם.. וכן לוי. ובכללות כל ישראל יקיימו כללות עקרי התורה'. עשיית הארון במשותף ממחישה את עשיית התורה שיכולה לבוא לידי ביטוי רק במאמץ משותף של עם ישראל על כל שבטיו וחלקיו. בכך, מתקיימים יחסים הדדיים בין התורה לכלל ישראל - 'הארון מקבל את התורה לשמירה עבור ישראל, או מוטב: ישראל מקבל עם הארון את התורה על מנת לשומרה' (רש"ר הירש, שם).

לאחר הדברים החשובים הללו, כדאי לבחון מהם הפרטים בארון שנעשו דווקא בעבודת יחידים. ציפוי הארון בזהב מופיע בתורה בלשון יחיד - 'וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ' (שמות כה יא) והוא מרמז את השגת התורה בשלמותה כזהב טהור. לכל אחד יש קשר לתורה, אבל לא כל אחד יכול להתהדר בידיעתה המוחלטת ועשייתה בצורה מהודרת. באופן הזה מחלק בעל הכלי יקר (שם) בין רמות שונות של הקשר לתורה בעם ישראל '..אין הכול יכולים לעמוד על הנגלה והנסתר שבתורה הרמוז באומרו 'מבית ומחוץ תצפנו' וכן אין הכול תוכם כברם.., ציפוי זהב מבית ומחוץ המרמז על עצם המעשה, אין כל אדם שווים בזה, והוא מיוחד למשה ולאנשי סגולה אשר כערכו, לכך נאמר 'וצפית''. אמת הוא שהארון שייך לכלל ישראל אך השגתה של התורה שמורה למי שיצרף את עצמו מכל סיג של זיוף נוצץ.

דבר אחר המתואר בעשיית הארון בלשון יחיד הוא הכנת הזר - 'וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב' (שמות כה יא), הזר מופיע גם כתוספת המונחת על הארון ואינה חלק מהותי ממנו. על פי רבותינו, זר הזהב מסמל את כתרה של תורה והופעה שלו בלשון יחיד מראה עד כמה הוא שמור רק ליחידי סגולה. הכתר מונח על הארון, הוא ממחיש את ההתעלות של הלומד. הלימוד אינו מתומצת בתיבה של הארון ובאותיות הלוחות המונחים בו, הוא מתנשא אל על בזר נישא. כתרה של תורה אכן מונח בקרן זווית אבל כנראה שמעטים אלו שמוכנים להידחק בה וליטול אותו ממנה. הזר מבטא את הסכנה שיש בלימוד המתפתח, 'זכה - נעשית לו זֵיר, לא זכה - זרה הימנו ( = משתכחת ממנו)' (יומא עב ב, ורש"י). לימודו של היחיד נתון כל הזמן לסכנה שמא תשלוט בו השכחה והטעות. אם כן, הארון מסמל את לימודם של כלל ישראל אך בפרטיו הוא כולל גם את לימודם של יחידי הסגולה שבהם. שני סוגים של לימוד, כל אחד על מעלותיו וחסרונותיו, וכולם נכללים בתוך ארון אחד ותורה אחת מופלאה.