מי ששלם לא מפחד!

בסיום ההתמודדות עם עשו אומרת התורה [בראשית לג יח] - 'וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן'. תיאור זה מתפרש במדרש בצורה מוחלטת: 'שלם בגופו - נתרפא מצליעתו, שלם בממונו - לא חסר כלום מכל אותו דורון, שלם בתורתו - לא שכח תלמודו בבית לבן'. כלומר, אחר המתח הגדול במפגש בין האחים, מבקשת התורה לסכם את הדברים באמירה לפיה כל האירועים הקשים לא הותירו חותם ביעקב אבינו. דומה, שניתן למצוא בדברים הללו לא רק ספירת מלאי או הערכת נזקים חיובית אלא מהפך בנפשו של יעקב אבינו.

רמב"ן מבאר כי מלבד העובדה שיעקב ניצל מכל מזיקיו, כעת הוא מגיע לשלווה וביטחון מוחלט - 'כי בסוכות היה מתפחד מעשו כי סכות.. הנה הוא יותר קרוב לשעיר. ועד היותו בארץ כנען לא שקט לבו כי אז ידע שלא יגע בו כי אביו קרוב משם או שיעזרוהו אנשי הארץ כי אביו נשיא אלהים בתוכם או שזכות הארץ תצילהו..'. כלומר, יעקב אבינו אמנם ניצל מכל הסכנות האורבות לו אולם היה מפוחד בשל הקרבה לעשו. הפחד הזה חדל כאשר התקרב למקומו של אביו או זכה לזכות הארץ כיון שמאז הסיכון הולך ופוחת.

אם נבקש לחזור לתחושות של יעקב לפני המפגש עם עשו הרי שנמצא כאן רובד נוסף בשלמותו של יעקב. התורה [בראשית לב ח] מתארת שבאותו רגע 'וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ'. כפילות הלשון לימדה את המפרשים שלא היה מדובר בחשש חיצוני אלא ביראה עמוקה. למרות העוצמה הכלכלית והצבאית של יעקב, הפחד הוא שהכריע אותו: 'כי יעקב אבינו לא היה לו גבורה בלבו, על כן פחד אע״פ שהיה תקיף בכח. כי יש חלש שהוא גבור בלב, כי אין הגבורה רק בלב. ויש תקיף בכח בידו ובזרועותיו, ואין לו גבורה בלבו, כי ירא הוא' [ראב"ע מפי תלמיד]. הפחד של יעקב הצביע על ירידה רוחנית, על חסרון - 'כי הדבר שהוא שלם, מפני שלימותו אינו מוכן להפסד, לכך אין מפחד רק מי שאינו שלם, והוא מוכן להפסד, הוא מפחד.. כי החוטא אינו שלם, והוא בעל חסרון, ומוכן להפסד ולכך מפחד. אבל השלם אינו מוכן להפסד, ולפיכך אינו מפחד' [מהר"ל נצח ישראל ה].

כשיעקב מפחד הוא מראה שיש בו עדיין חסרונות והם אלו שמכריעים את האופן שבו הוא מתייחס למאורעות חייו. אמת הוא שלכל אחד ישנם חסרונות וחטאים אבל מי שבוחר להתמקד בהם ולתת להם להשפיע על חייו מראה שהשלמות רחוקה ממנו.

כל זה משתנה כאשר הוא מגיע לעיר שכם, אז החששות מתפוגגות והחסרונות מאבדים ממשמעותם - הוא הופך לשלם. רק מי שמלא בתחושת שלמות, שמבין שעוונותיו ובעיותיו אינם מה שמגדיר אותו, מסוגל אכן לפעול ולשנות מציאות. רק לאחר מכן, אפשר לשנות את המקום שבו אתה חי ולחון את פני העיר - 'לא רצה להיות אכסנאי בעיר אבל רצה שתהיה תחילת ביאתו בארץ בתוך שלו ולכן חנה בשדה וקנה המקום וזה להחזיק בארץ' [רמב"ן בראשית לג יח].

כשמתבוננים במאורעות חייו של יעקב הרי שהפסוק המעיד על שלמותו של יעקב כמעט מאבד ממשמעותו. מיד לאחריו, יעקב נאלץ להתמודד עם אתגרים חמורים בחייו של ילדיו - דינה, ראובן, יהודה ויוסף. אבל, אחר דברינו הפסוק הזה הופך לנקודת מפנה. אמת, חייו של יעקב לא הפכו לשלמים ומושלמים יותר מאז ההגעה לשכם. אבל, יעקב הפך להיות שלם - לא חטאיו מכתיבים את תחושות נפשו אלא שלמות רוחנית המובילה לעשייה נפלאה.