מתנת השבת - השבת שלא הכרנו

התלמוד (תלמוד בבלי שבת י ב) מביא על הפסוק מפרשתנו העוסק בעניין השבת - "וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם" (שמות לא יג) מחלוקת מעניינת -

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הנותן מתנה לחבירו - צריך להודיעו, שנאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם.

תניא נמי הכי: לדעת כי אני ה' מקדשכם. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל - לך והודיעם...

איני? והאמר רב חמא ברבי חנינא: הנותן מתנה לחבירו - אין צריך להודיעו, שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו!

לא קשיא, הא - במילתא דעבידא לאגלויי, הא - במילתא דלא עבידא לאגלויי.

והא שבת דעבידא לגלויי! - מתן שכרה לא עביד לגלויי.

דברי הגמרא זוקקים דיון, ראשית מה המתנה שיש בשבת ובמה היא שונה משאר המצוות שלא נחשבו כמתנה וה' לא ראה חובה לעצמו להודיע על נתינתם לישראל. שנית, מה משמעות הענין שהשבת היא מבית גנזיו של הקב"ה וגם מתן שכרה לא עשוי להתגלות. ובכלל, כל המשל אינו ממין העניין - הודעה לחבר שניתנת לו מתנה היא משום כבודו שלא יתבייש ויסכים לקבלה, נימוק שאינו נוגע לעם ישראל ולקב"ה.

השבת, בניגוד לכל המצוות, היא מצווה שקיומה הוא בעצמו השכר, "עשייתה ושכרה באים כאחד". השבת היא מעין עולם הבא (ברכות נז א) ולכן מי שמקיים אותה זוכה לחמדה גנוזה - לדבר שמור בבית הגנזים שאינו עתיד להתגלות לכל אחד - לעולם הבא. כמו העולם הבא, שהוא סודי וגנוז, כזה שהתורה נמנעה לדבר עליו ושאיננו מובן בשכל, כך גם הצד הגנוז של השבת. וכדברי המאירי בסוגיין - "וקראה מתנה מצד שהיה ענינה דבר מקובל לא תשיגהו החקירה ולא יכילהו המופת כמו שידוע למבינים". וכך כתב המהר"ל - "אבל שבת המתנה עצמה היא עולם הבא דהא שבת מעין עולם הבא, יום שכולו שבת היא" (חידושי אגדות שבת עמ' א).

אבל יש דברים שמונעים מהאדם לקבל את מתנת השבת, אחד מהם הוא הבושה מגודל המתנה, אנחנו הקטנים והשפלים זוכים בעולם הזה לקבל חתיכה של העולם הבא. האדם אינו מסוגל להבין מהי השבת ומבקש להמשיך בהתנהלותו הרגילה. המשל מדבר על ההכנה לשבת, על בניית היכולת לקבל את הגדולה שיש בשבת, לעכל את גודל המתנה. כמו שמצינו בדברי השל"ה מה פשר ההודעה על מתנת השבת - "לך והודיעם כדי שיכינו את עצמם לקדש כדי שתבא הנשמה היתירה. כי אין ספק שלא תבא לבלתי המוכן" (של"ה פרשת ויקהל פקודי תורה אור). הקב"ה מבקש שלא נתבייש ונקח את מתנת השבת בשני ידיים.

ואכן בדבר הזה נפלה מחלוקת בגמרא, כיון שיש אומרים שהשבת היא מלאת קדושה בעצמה ללא פעולה של האדם. גם ללא הכנה, המתנה ניתנת לאדם והוא מצליח להשיג אותה. אמנם, דעה זו נדחתה כיון שגם אם האדם זוכה לעשיית השבת ללא שהתכונן כיאות, להרגשה הגנוזה של השכר שלה אינו מסוגל להגיע אם הקב"ה לא מודיעו על המתנה הגדולה שנפלה ברשותו.

אנחנו מבקשים לצמצם את השבת ליום מנוחה, ל'שישי ישראלי', להתכנסות משפחתית ולבילוי משותף אבל יש בשבת עוד רובד - מרומם, קדוש וגנוז יותר. מדרגה רוחנית שאין לה שיעור והבנה, מתנה גנוזה מבית הגנזים של האל עצמו. כדי להבין את זה, יש להתכונן לשבת בהכנה רבתי ולהפנים את האופי והצביון שיש להעניק לה.

לפיכך מבאר ר' צדוק את הצורך בהכנה למרות שהשבת קדושה מאליה - "ומה שאמר כי אני ה' מקדשכם להרגש גדולי ישראל המתקדשים ומטהרים את עצמם וחפצים בקרבת ה' המרגישים בקדושה והתעלות העולמות ביום ההוא גם בהם אין כולם שוים. וכל אחד כפי מדריגתו והשגתו וכפי הכנתו בימי החול לבוא אל הקודש דמי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. שאף על פי שהיום מעצמו קדוש לאדונינו. מכל מקום אין האדם משיג קדושתו אלא כפי מה שהוא כלי מוכן לקבל". (ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק קדושת שבת מאמר ב)

דומה שהדברים מודגשים בדברי הרב קוק (מאמרי הראי"ה, מתנת השבת) על ענין זה:

סגולה מיוחדת יש לה למתנת השבת לישראל, שבה מובלטים הם שני הצדדים המהוים ומחיים עולמי עד, הצד הגנוז והצד הידוע, ורוח החיים אשר להשבת מרחפת היא על כל השטח של חיי ישראל מראש ועד עקב. אין לנו, שום מצוה שבתורה, שהיא צריכה כל כך למוד, כל כך הקשבה וכל כך שמירה כמו קדושת השבת. כל חרד לדבר ה' יודע, שבלא שימת לב חודרת, בלא לימוד ושינון, של הלכות שבת, ובלא העמקה עליונה, ברוח קדושת השבת אין אנו יוצאים נגדה ידי חובותינו. וכלפי החילופים שבמדריגות של אישי ישראל, בתוכן קדושת היהדות שבנשמתם, ככה יתחלפו המדריגות של קדושתה של שבת אצלם, החל מהמוני ישראל שומרי שבת ועד אנשי התורה והקדושה היותר נשגבים, שבכל הזמנים ובכל הדורות. זהו מצד התוכן הגנוז של מתנת השבת. אבל כשם שהשבת היא מתנה גנוזה מצד אחד ככה היא גם כן מתנה גלויה מצד השני, מתנה הבאה מתוך ההודעה מתוך ה"לך והודיעם" שצוה הקב"ה את משה. גם אלה שרק דעות של ילדות של תינוקות ולא של אישים מבוגרים ברוח ישראל שרויות בלבבם לעומת הערכתה של מתנת השבת, גם הם כל זמן שלא נתקו מחיי האומה, עלולים ומוכרחים הם להכיר כבודה וחסנה, אורה וזיוה, של מתנת השבת לישראל.