הבערת אש בשבת - על ממון ומחלוקת

פרשיות השבת והמשכן משולבות זו בזו החל ממתן תורה ועד לסוף פסוקי חומש שמות. פרשנים רבים מצביעים על הפרשיות השונות, על המשותף ביניהם ועל השונה שבהם. מובן הוא, שחטא העגל המצוי בלב פרשיות המשכן מהוה קו פרשת מים בתיאור המשכן, מצוותיו וענייניו, שלכאורה חוזרים על עצמם אבל בדרך אחרת.

הבדל אחד בין פרשת השבת המופיעה לפני חטא העגל ולאחריו הוא איסור ההבערה שמופיע לראשונה - "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות לה ג). התורה לא מסתפקת באמירה הכללית של עשרת הדיברות - "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה" (שמות כ י) ומבקשת לפרט מלאכה אחת האסורה לעשיה.

רבותינו נדרשו לאיסור יוצא דופן זה, יש שראו בו איסור קלוש שעונשו פחות משאר מלאכות שבת ויש שאדרבה ראו בו אבטיפוס לכל מלאכות שבת. כך בגמרא נחלקו התנאים - "הבערה ללאו יצאת, דברי רבי יוסי. רבי נתן אומר: לחלק יצאת." (בבלי שבת ע א). יהיה אשר יהיה, הבערה נתפשת כמלאכה יוצאת דופן, היא טבעית ומתרחשת מעצמה ללא צורך ביד אדם (גור אריה), היא נתפשת בדבר משחית ומקלקל (ספורנו) ובכלל, נראית רק כהכנה לעשייה שתבוא בעקבותיה ואינה נראית מלאכה כלל (חזקוני). מה יש בה במלאכת הבערה שמוצאת דגש דווקא לאחר חטא העגל והמשבר הגדול שבא בעקבותיו.

בני ישראל מצויים בסערה גדולה מאז שיצאו ממצרים, העבדים הללו זוכים לכבוד מלכים ולעושר עצום. הכסף שלקחו במצרים ועל הים מבלבל את העם והם בוחרים להשקיע אותו ביצירת פסל, כביטוי לעוצמה כלכלית ההופכת לסמל הערצה ומקור כוח. לא לשווא התורה מכנה בחומש דברים את חטא העגל כביטוי לעושר - "וְדִי זָהָב" (דברים א א). כנגד התפישה הזו, בא יום השבת להראות לאדם כי הטכנולוגיה, היצירה ורכישת הממון אינם תכלית הכול. יש זמנים בהם חדל האדם מהניסיון להרוויח יותר, זונח את אלוהי הכסף והזהב ומבקש להידבק באלוהיו.

מלאכת ההבערה היא הביטוי המובהק לכך, ההבערה היא המעשה הראשון שעשה האדם לאחר תום שבעת ימי בראשית, בניסיון לפתח את הטבע - "כיון ששקעה החמה במוצאי שבת התחיל החושך ממשמש ובא ונתירא אדם הראשון,.., מה עשה הקדוש ברוך הוא זימן לו שני רעפים, והקישן זה לזה ויצא מהן אור" (בראשית רבה בראשית יא). וכפי שהרחיב בפירושו רש"ר הירש - "הבערת אש אינה לכאורה פעולה יוצרת אלא פעולה הרסנית. מאידך, דווקא הוצאת האש המלאכותית היא הכוח המביא ומבטיח לאדם את שלטונו האמיתי על העולם הגשמי.. שביתת - מלאכה בשבת היא ההודאה, שה' הוא שהעניק לאדם את כוח השליטה בעולם הגשמי, ושאין לאדם לנהוג בשליטה זו אלא כעובד ה'.. מכאן שעלינו להבין את מושג השבת - לא כשיעבוד העולם הגשמי לה', אלא כהשתעבדות האדם לה' ביחס אל עולמו הגשמי".

חטא העגל כולו תולדה של אש והבערה שנוצלה לצרכים שליליים - "'נופח באש פחם', חטאו ישראל באש שנאמר (שמות לב) 'ואשליכהו באש ויצא העגל הזה', בא בצלאל ורפא את המכה" (שמות רבה ויקהל מח). לכן, כתשובה ותיקון לחטא, מצות השבת לא נשארת מעורפלת ואידילית אלא מעשית וריאלית כשהיא מתייחסת לתיקון ההשקפה המוטעית שהובילה לחטא.

****

מעניין לראות שמלאכת הבערה מתקשרת עם פעילות החילוק, אולי לא בכדי מלאכה זו היא שנבחרה לחלק בין מלאכות שבת שהעובר על כמה מהם מתחייב על כל אחת ואחת. כפי שנתבאר יפה בדברי רש"ר הירש - "רק על - ידי האש עושה לו האדם את כלי - מלאכתו וחודר אל תוך תוכם של החומרים, מפרידם ומעצבם..".

המטרה בפעולת ההבערה היא להפוך את הדבר הבוער לאפר וכך מגדיר הרמב"ם את הצורך במלאכת הבערה - "המבעיר כל שהוא חייב, והוא שיהא צריך לאפר" (רמב"ם שבת יב א). על האפר כמייצג פירוד אנו למדים מדברי הרב קוק - "והנה אפר מורה על הפירוד, שקודם שריפתו הי' גוש ונפרד לאפר, והוא בתכלית הפירוד, שהרי אינו בר גיבול ואינו ראוי להתאחד כלל" (עין איה ברכות א מו). ההבערה, ההתמקדות הטכנולוגית, מביאה בכנפיה התפרדות של הציבור במירוץ אחר הפיתוח הבא והבדלי מעמדות ברורים בין מי שעקף את רעהו במרוץ החיים. לא פלא, שהציווי על השבת, המפסיקה ולא לרגע, את המירוץ נאמר בהקהל.

כשמבינים את העניין הזה, אפשר להאיר באור יקרות את דברי רבותינו על האש - "'לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת' (שם שם, ג). רומז לאש המחלוקת ואש הכעס, שצריך האדם ליזהר שלא להבעיר אותו עולמית, ומכל שכן ביום השבת קודש" (של"ה פרשת ויקהל פקודי דרך חיים תוכחת מוסר).