ישראל באומות כחיטה שבתבואות

הגמרא (מגילה לא ב) מביאה את תקנתו של עזרא הסופר לקרוא את פרשת בחוקותי קודם חג שבועות - עצרת. עצרת הוא יום דין לפירות האילן ולכן יש לקרוא את הקללות שבתורת כהנים לפני הגעתו, כדי שתכלה השנה וקללותיה. בפועל, פרשת בחוקותי נקראת שתי שבתות לפני חג השבועות ובשבת הצמודה לחג השבועות קוראים את פרשת במדבר - "ולעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת" (שו"ע תכח ד).

הסבר לעניין זה מצאנו בדברי תוספות (מגילה לא ב ד"ה קללות) - "ומטעם זה אנו קורין במדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת". כלומר, יש צורך בהקדמת הקללות לחג שבועות אבל יש לעשות הפסקה ביניהם על מנת שלא יהיו סמוכים זה לזה. על הפסקה זו מקשה ר' צדוק (פרי צדיק במדבר ו): "אין זה מספיק שיוצרך דוקא לקרות פרשת במדבר קודם שהלא הימים שבין פרשת בחקותי להחג יהיה בהם גם כן הפסק".

לכן מציע ר' צדוק הרחבה לדברי תוספות ומבאר שקריאות התורה אמורות לגרום לכך שתכלה שנה וקללותיה אך גם שתחל שנה וברכותיה. לכן, לאחר קריאת פרשת בחוקותי וכילוי הקללות, "קורין תמיד בשבת הקודם פרשת במדבר שממנו יופיע מקור הברכה לחג הבא שתחל השנה וברכותיה". רוצה לומר, יש צורך לקבל גם את הברכה המתחילה בפרשת במדבר התלויה כנראה במניין ישראל שמתואר בה. כפי שאנו מוצאים בסימן שניתן בסדר רב עמרם לדין זה: "מנ"ה ועצ"ר" [או: "מנו ועצרו"] כלומר יש לקרוא את המניין שבמדבר סיני ואחר כך לחגוג את העצרת. עלינו אם כן לברר, מהי הברכה המתחילה בקריאת פרשת במדבר ומכוחה יושפע שפע לכל השנה ופירותיה הנידונים בשבועות.

הדין של פירות האילן בשבועות מתקיים למעשה על ידי קרבן שתי הלחם כדברי הגמרא (ראש השנה טז א): "..מפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת? מפני שעצרת זמן פירות אילן הוא. אמר הקב"ה הקריבו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות אילן". בהקשר לזה מקשה ומתרץ ר' דוד אבודרהם: "ויש מקשים.. אבל שתי הלחם אינם ממין אילן! ומתרצים כמאן דאמר: חיטה מין אילן הוא.. ויש מתרצים תירוץ אחר, כי שתי הלחם הם ביכורים שעל שמם נקרא עצרת "יום הביכורים", ואמר הקב"ה: הביאו לפניי שתי הלחם הזה, המין המובחר והטוב מכל מיני הצמחים לצורך חיי האדם, כדי שיתברכו לכם שאר כל מיני האילן שהביאו מהם ביכורים".

על מנת לצאת זכאים בדין על פירות האילן מקריבים עם ישראל את קורבן שתי הלחם. שני הסברים הובאו לכך בדברי אבודרהם, אולם דומה ששניהם מכוונים לעניין אחד. בחג השבועות, ישראל מביאים את המין המובחר והטוב מכל הצמחים והפירות אל הקב"ה. בזאת, הם משקפים את תכלית הקיום שלהם בעולם - לפעול בעולם החומרי ולהקדיש את המובחר שבו למטרה נעלה. בכך ממלאים ישראל את ייעודו של העולם, שנברא לאחר הסתכלות הבורא בתורה וכל תכליתו היא השראת שכינה בעולם חומרי. עם ישראל מתקנים את חטא אדם הראשון ומשיבים את העולם למטרתו המקורית. אך טבעי הוא שבתיקון חטא אדם הראשון הם יעשו שימוש בפרי שבו נעשה החטא - "הפה שאסר הוא הפה שהתיר".

מעשיהם אלו של ישראל מעוררים את חיבתם לפני המקום והוא משיב להם באותו מטבע. הקב"ה מחבב את ישראל כיחסו של אדם השומר את פירות עמלו באהבה מתוך ההנאה הרבה שהוא מקבל מהם. כך דורש המדרש (במדבר רבה א) - "נמשלו ישראל כערימה של חטים מה החטים הללו נכנסות לאוצר במנין, כך אמר הקב"ה שיהיו ישראל נימנים בכל שעה.. אבל התבן והקש אינן נמנים ולא נמדדין כך אומות העולם נמשלו כתבן וכקש.. למה שאין להקב"ה הנייה מהם.. אבל ישראל יש להקב"ה הנייה מהם: קורין שמע, מתפללין ומברכין שמו של ממ"ה הקב"ה בכל יום, לפיכך נמנים בכל שעה..". כך גם דרשו חכמים (במדבר רבה ד א) באופן דומה - "אמר הקדוש ברוך הוא: יקר את בעיני, שלכל אוה"ע לא נתתי מנין, ולך נתתי מנין. משל למלך, שהיו לו גרנות הרבה, והיו כולם טינופות ומלאות זונים, ולא דקדק במנינן, והיה לו גורן אחת, ראה אותה נאה, אמר לבן ביתו: אותן הגרנות טינופות ומלאות זונים, לפיכך אל תדקדק במנינם, אבל זה, דע כמה כורים יש בו, כמה שקים, כמה מודיאות יש בו.".

כשם שהחיטה מזינה את האדם ונותנת בו דעת לקרוא לאביו - "שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן" (ברכות מ א), גם ישראל מתקנים את העולם בקריאתם לאביהם שבשמים בברכות ובקבלת עול מלכות שמים. השוואה זו באה לידי ביטוי במניין בני ישראל כשם שאדם מונה את תבואתו מלאת הטוב. דווקא השימוש במניין הוא שמתאר את הברכה שמביאים ישראל לעולם. "ולכן הוצרכו למנותם בפועל, בכדי לבטא את חשיבותם בפעולה שנראית בעולם הגשמי, שדוקא אז יכולה החשיבות והכח שלהם לפעול גם בעולם הגשמי. עפ"ז מובנת גם השייכות של פרשת במדבר עם מתן-תורה: עי"ז שמנו את בנ"י בפועל וחשיבותם באה לידי ביטוי בפעולה בעולם – יכולים הם לעשות מהעולם מקדש לו יתברך, שזוהי התכלית של מתן-תורה" (הרבי מליובאוויטש, שיחת ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשכ"ב).

לאחר קריאת פרשת בחוקתי המתארת מצב שבו ישראל לא מקיימים את ייעודם ולכן מתנתקים מן העולם החומרי ומוצאים בו סבל וקללה - מגיעה פרשת במדבר. פרשה זו מלאה ברכה הנובעת ממהותם של ישראל, שכמו גרגרי החיטה גם מכלכלים את העולם ומוסיפים בו טוב. כל אחד מישראל הוא גרגר חיטה, מלא חשיבות ובעל יכולת להשפיע טוב על פירות האילן ועל השנה כולה. מכח התורה שניתנת בחג השבועות, הפך עם ישראל - בכלל ובפרט - לבעל יכולת להצמיח טובה ולמלא ייעוד.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

רבנות קהילה - ראשי פרקים למחשבה..

הארה לימי חנוכה - מספרים בחנוכה

לדעת להאזין לתרועה