חצי בן אדם

הגמרא מלמדת שבלעם מת בגיל 33, פחות מחצי משנות חיינו כבני אדם שהרי "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה". את המקור לכך מצאו האמוראים בחיבור מסתורי שהיה ספרו של בלעם. גורלו של בלעם היה למעשה עונשם הצפוי של הרשעים: "אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם". נבקש לבאר מעט את מהותו של העונש הנורא הזה.

האדם מורכב משני חלקים - גוף ורוח, חיצוניות פיזית עם פנימיות מהותית. את החלוקה המהותית הזו ניתן לייחס לחלוקה כמותית של שנות חייו. בחצי הראשון של חייו הוא מרוכז בטיפוח הגוף ואילו בחצי השני, בתקופת הבגרות, הוא פנוי אל ההתעלות ברוח.

בלעם היה אדם חומרי, כל עיסוקו היה בחמדת הממון, בהגשמת תאוות בשר ובראיה שטחית. זאת הסיבה שהוא מבקש בית מלא זהב, מציע להזנות את בנות עמו ומסתכל בעין רעה על כלל ישראל. גם המעלות הרוחניות שלו - אינן אלא ביטוי לשחיתות החומרית המקוללת ולכן ברכותיו נכפו עליו מבחוץ.

איש כזה ראוי שיחיה רק מחצית מחייו, משעה שהשלים את כל חלקו הרוחני אין לו ייעוד ותכלית בעולמנו. בכך, הוא מצטרף לדואג האדומי שתורתו הרוחנית היה מן השפה ולחוץ אבל ליבו ריק מכל קדושה. מי שחי חיים חצויים כאלה אינו ראוי להשלים את ימיו ושנותיו ויוצא מן העולם כשבקושי חצי תאוותו בידו.