צדק כפול

באחד הפסוקים המופלאים בפרשה העוסקים בתיקון המשפט נאמר (דברים טז כ) - 'צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ'. התורה אינה מפרטת מהו האופן שבו יש לרדוף אחרי הצדק ומאידך בוחרת בלשון כפולה של המילה 'צדק'. גם הנימוק שהתורה מביאה לרדיפת הצדק והשכר הבא בעקבותיה - חיים וירושת הארץ - לא נראה כקשור למהות הציווי. נבקש להאיר קו פרשני מופלא לפסוק זה, המיוסד על פרשני התורה בדרך הקבלה ותורת הסוד.

רמב"ן (שם) מביא את דברי מדרש ר' נחוניא בן הקנה - חיבור קבלי עתיק וקדמון - המגדיר את המושג 'צדק'. צדק היא מידת הדין ששורה בעולם והיא תובעת מן האדם לשפוט את מעשיו והתנהלותו. אם האדם יבחר לדון את עצמו הוא יזכה לחיים ארוכים אולם אם הוא יתעלם ויתמלא באדישות, המציאות תשפוט אותו בעל כורחו. התביעה לרדיפת צדק אם כן, היא תביעה לחשבון נפש ושיפוט עצמי מתמיד. תוצאותיו של השיפוט הזה יהיו חיים מלאי שלווה וירושת הארץ במתנה גמורה.

דברים כגון אלו מובאים בכתבי רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן א טו), שמאריך לתאר את ההשפעה של רדיפת הצדק האישי - '.. הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁפּט וְיָדִין בְּעַצְמוֹ כָּל עֲסָקָיו וּבָזֶה יָסִיר מֵעָלָיו כָּל הַפְּחָדִים וְיַעֲלֶה בְּחִינַת יִרְאָה בָּרָה וּנְקִיָּה וְתִשָּׁאֵר אַךְ יִרְאַת הַשֵּׁם וְלא יִרְאָה אַחֶרֶת. כִּי כְּשֶׁאֵין אָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ אֲזַי דָּנִין וְשׁוֹפְטִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה כִּי 'אִם אֵין דִּין לְמַטָּה יֵשׁ דִּין לְמַעְלָה'. וּכְשֶׁשּׁוֹפְטִין אֶת הָאָדָם בְּמִשְׁפָּט דִּלְעֵלָּא אֲזַי הַדִּין נִתְלַבֵּשׁ בְּכָל הַדְּבָרִים וְכָל הַדְּבָרִים נַעֲשִׂים שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָאִישׁ מִשְׁפָּט כָּתוּב.. אֲבָל כְּשֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ וּכְשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה וְאֵין הַיִּרְאָה מִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוּם דָּבָר לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ נִתְעוֹרֵר.. כִּי מִתְּחִלָּה הָיְתָה נִתְלַבֵּשׁ בַּקְּלִפָּה וְזֶהוּ שֶׁהָאָדָם מְפַחֵד אֶת עַצְמוֹ מֵאֵיזֶה דָבָר מִשַּׂר אוֹ מִגַּנָּבִים וּשְׁאָר פְּחָדִים זֶה הוּא שֶׁהַיִּרְאָה נִתְלַבֵּשׁ בְּזֶה הַדָּבָר'.

יש בדברים הללו עומק מופלא לגבי היחס לקיומו של הרע בעולם. לפי דברים אלו, הדברים הרעים בעולם שמשרים תחושת פחד ואיום הם תוצאה טבעית של מעשי האדם. אם האדם יבחר לדון את עצמו על מעשיו השליליים, לא יהיה צורך באירועים ועניינים שכאלה, שכל תכליתם הוא לגרום לאדם ליראה מהאלוקים. התעסקות של האדם בהתמודדות עם הפחד החיצוני עצמו אינה מועילה וכדאי במקומה לייצר תחושת פחד פנימית.

נבקש לפסוע צעד אחד ולברר את יראת הדין המתוארת בדברי המקובלים, על פי המשך דברי רמב"ן. אם צדק היא מידת הדין, יש לנו להבין מדוע היא מופיעה פעמיים בפסוק. את זאת יש להסביר על פי חלוקה לשני סוגים של דין - 'צדק ראשון צדק ממש זו שכינה' [וראה עוד רמב"ן בראשית יד יח] ואילו 'צדק שני שמפחיד את הצדיקים'. הצדק הראשון הוא הבקשה לחיות חיים שבהם הנוכחות האלוקית מורגשת וכל המעשים הם כפי הדין האלוקי. זהו הצדק שתואר בדברי ר' נחמן מברסלב ואותו יש לשאוף ליישם בפועל בעולם הזה. הצדק השני לעומת זאת, הוא שלמות מוחלטת שבה אין שום עוול או טעות, שאפילו צדיקים לא עומדים בה ולכן היא שייכת רק למציאות אידיאלית. במילים אחרות, הפסוק מצווה את האדם לנהל מערכת משפט וחיים שמבקשים להשרות שכינה בעולם הזה ובזכות זאת יזכה למעלות רוחניות מושלמות בעולם הבא. ''לְמַעַן תִּחְיֶה' - לעולם הבא בצדק השני שהוא צדק עליון,.. 'וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ' בצדק הראשון שהוא ארץ ישראל'.

המערכת הזו, של הצדק הכפול, מתוארת במבנה עשרת הספירות בספרו היסודי של רב יוסף בן ג'יקאטאלייה (שערי אורה השער השמיני - הספירה השלישית). הצדק המעשי שייך לספירה האחרונה - ספירת המלכות שהיא היישום בפועל של השפע הגדול של השכל והמידות הטובות שיש באדם. במקביל אליו, ישנו צדק עליון שהוא נמצא בספירת הבינה - הספירה שתכליתה היא תכנון הרעיונות כתוכנית אדריכלית. המתח בין שתי המידות הללו הוא כמעט מתח טבעי, ספירת הבינה מתארת עולם מושלם עד הפרט האחרון ואילו ספירת המלכות מנסה לעמוד בסטנדרטים הגבוהים הללו בעולם מלא מגבלות ועיכובים. אבל המצווה 'צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף' מבקשת ליצור קשר בין העולמות ולבקש מהאדם לתקן את העולם המצוי תוך מבט מתמיד אל האידיאל הרצוי.

אור החיים (דברים טז יח) מתאר את ההשלכות המעשיות של התביעה הזו בלשונו הציורית - '.. כשיפול ההפרש על הממון בין אדם לחבירו ועמדו לפני השופט אם ישפוט על פי התורה אשר צוה ה' כשיזכו הראוי לזכות.. הנה הם שופטים המשפט עצמו ששפט ב"ד עליון הנקרא צדק, והוא אומרו 'ושפטו את העם משפט צדק' פירוש ששפט בית דין העליון שנקרא צדק'. בית הדין הדן בענייני ממונות לא עוסק רק בהשכנת שלום וסדר חברתי או במציאת פתרון הולם וצודק לסכסוכים בינאישיים. במקורו העולם מסודר על פי תכנית אלוקית, שבה נקבע לכל אדם את הפרנסה והרכוש על פי צרכיו ועניינו כבר בראש השנה. כל מקרה של גזלה או עושק הוא הרס של הסדר האלוקי, של הביצוע בפועל על פי התכנית המדוקדקת בצדק העליון. הדיינים צריכים לראות את עצמם ככאלה שיש להם אחריות עצומה להשיב את הדברים על כנם. הדיינים שופטים את משפט 'בית דינך הצדק' וחובתם היא להחיל במציאות את העקרונות של האידיאל הצרוף.

על פי דברים אלו, נאה לבאר את היחס בין שתי הפרשיות העוסקות בעולם המשפט העברי כפי שהן מופיעות בתורה - פרשת משפטים ופרשת שופטים. פרשת משפטים המיוסדת על דבריו של יתרו שהמציא את המבנה המנהלי של מערכת המשפט בעם ישראל שייכת לרובד הבסיסי של המשפט. זהו משפט הקיים בכל חברה ושייך לתיקון יחסי האנושות ולכן הוא יכול להיות נלמד אפילו מיתרו. אבל לאחר מכן, מגיע תורו של הצדק הישראלי המופיע לקראת הכניסה לארץ ישראל ומקום השכינה. צדק זה מבקש להוריד את השמיים לארץ, הוא מתקיים בסנהדרין היושבת במקום המקדש וכל תכליתו הוא להעלות את העולם ולא רק לתקנו משיבושים מעשיים. כך הופך המשפט מנורמה עולמית כללית - 'יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק, יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים' (תהלים ט ט) לעניין מיוחד השמור לעם ישראל - 'צִדְקַת ה' עָשָׂה, וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל' (דברים לג כא). המשפט הזה יכול להתקיים אפילו בעולם ללא עבריינים, שהרי הוא מבקש לא רק ליישר את חתחתי הארץ אלא להרים אותה אל על - אל השמים. [ראה מעין זה בשמועות ראיה ויגש שנת תרצא].

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

רבנות קהילה - ראשי פרקים למחשבה..

הארה לימי חנוכה - מספרים בחנוכה

לדעת להאזין לתרועה