הרהורים ותורה

יום הכיפורים מלא בגדוש באיסורים ועינויים, מתחילתו ועד סופו אופפות אותו מצוות לא תעשה שעונשן חמור. בין איסורים אלו מצויה הנהגה מיוחדת   המדגישה את קדושתו של היום וייחודו. בתלמוד ובספרי הפוסקים מובא המנהג ללבוש בגדים נקיים מיוחדים בצבע לבן במהלך יום הכיפורים. בדברינו הבאים, נבקש להתחקות אחר מנהג זה ולמצוא בו טעמים מעשיים ופנימיים. הגמרא (שבת קיט א) דורשת - 'מאי דכתיב ולקדוש ה' מכבד?.. אמר ליה: זה יום הכפורים, שאין בו לא אכילה ולא שתיה. אמרה תורה: כבדהו בכסות נקיה ' . יום הכיפורים, היום הקדוש, הוא אחד מן המועדות הכתובים בתורה ויש מצווה לכבדו ולענגו. לא ניתן לכבד את היום במאכל ושתיה מחמת האיסורים ולכן הדרך היחידה לכבדו היא בכסות נקיה - 'וכיון דאין בו לא אכילה ולא שתיה יש לכבדו בכל דבר שמצינו שנקרא כבוד' (ראש יומא ח) . נדגיש ונאמר, הבגד הנקי אינו מוכרח להיות לבן אלא נקי לכבוד היום. כמו כן, אין זו מעלה מיוחדת ליום הכיפורים אלא אילוץ מחמת המניעה לכבד אותו בדרכים המקובלות. גם בשאר הימים הטובים קיימת המצווה ללבוש כסות נקיה בנוסף לכיבודים האחרים - 'קדשהו בכסות נק...

  בשעת הנעילה אנחנו בשעה של החלפת בגדים, עוד מעט נוריד את הטלית מהראש, נחזיר את המכנסיים והחולצה הלבנים לקולב עד לשנה הבאה ונחזור לבגדי היומיום. בגדים מגווני הצבע ועשירי המותגים, בגדים של עגלון המוביל את עגלת חייו בבוץ השגרה. בלב אנו שואלים - איך אפשר שלא להישבר, איך נתמודד עם המהפך הזה?, לשם כך נבקש להתבונן בהלכה מיוחדת הקשורה לכהן הגדול ביום הכיפורים. בסיומו של תיאור יום הכיפורים בבית המקדש, המשנה טורחת ללמדנו את מעשי הכהן היוצא לביתו. לכאורה מדובר באירוע חסר חשיבות, הדומה לאומן החוזר לחיק משפחתו אחרי הופעה גדולה. מדובר בדבר המתרחש מאחורי הקלעים, ענין אישי ואינטימי שאינו נוגע למהות היום. אבל המשנה (יומא ז ד) מתייחסת לאירוע הזה - 'וקדש ידיו ורגליו - ופשט הביאו לו בגדי עצמו ולבש - ומלוין אותו עד ביתו - ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקדש' . כמו לבישת בגדי הזהב והלבן במהלך היום, גם בסופו - הכהן מקדש את ידיו ורגליו ולובש בגדים מיוחדים - בגדי עצמו. בבגדים אלו הולך הכהן לביתו ועושה יום טוב לאוהביו בצאתו בשלום מן הקודש. גם מחברי סדר העבודה בתפילה טורחים לסי...

כשהתורה מצווה על ראש השנה בספר ויקרא (כג כד) אומר הפסוק - 'בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ' . על שלוש המילים 'שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה' רבו השאלות כפי שמנאם הנצי"ב (העמק דבר שם) . מדוע ציוותה התורה על שבתון, מדוע נקטה בלשון זיכרון במצווה שעניינה מעשה ולא מחשבה ומפני מה מוזכרת תרועה תוך התעלמות מעניינה של התקיעה. הנצי"ב רואה בלשון הפסוק מלאת התמיהות ' רמז על ענין קדושת היום ומוראו' . לדבריו הבחירה בתרועה ולא בתקיעה היא אמירה על מהות היום כולו. התקיעה היא סמל תקווה ושמחה אבל התרועה היא סימן אזהרה ודאגה. בנוסף, הזיכרון הוא תחושה עמוקה המלווה את מעשה המצווה. הבחירה של התורה לראות בראש השנה יום של זכרון תרועה ולא תקיעה היא התמקדות בתחושות היראה, לא רק במעשה רגעי אלא בתודעה כולה - 'המקרא מרמז עיקר תכלית המצוה,.., דכתיב בר"ה 'יום תרועה' למדנו דראוי להתעורר בו התעוררות תרועה שהוא יום הדין, ולא תרועה בלבד אלא 'זכרון תרועה' שיהא נזכר שהוא יום תרועה' . ...

באמצע הלכות התשובה מביא רמב"ם הלכה הנוגעת ליחס שבין ראש השנה ועשרת ימי תשובה, וזה לשונו (תשובה ג ד) - 'אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה. לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב . וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה.. ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה. ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום' . הלכה זו פותחת בהסבר למצוות תקיעת שופר בראש השנה, ממנה [ 'לפיכך' !] לומד ...

תפילה ופקידה בביאור מנין ברכות התפילה בראש השנה אומר המדרש (תנחומא ורשא וירא) - 'ולמה מתפללין בראש השנה תשעה ברכות? אמר רבא בר חנינא כנגד תשעה אזכרות שאמרה חנה בתפלתה' . דברי המדרש מעלים את השאלה מדוע דווקא תפילת חנה נבחרה להיות היסוד לתפילת ראש השנה. בקשר בין חנה לראש השנה מצאנו שני הסברים, התלמוד הבבלי (ברכות כט א) מבאר שהטעם הוא משום שחנה נפקדה בראש השנה ואילו התלמוד הירושלמי (ברכות ד ג) מנמק זאת בכך שבתפילת חנה, שבה היא מודה על לידת שמואל, מוזכר יום הדין - 'ה' יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ' (שמואל א ב י) . ניתן לבאר שהתלמודים חלוקים בשאלה מה אירע לחנה בראש השנה. ניתן לבאר, שחנה התפללה בראש השנה ובאותו היום נתקבלה תפילתה והיא נפקדה בבן. כך נוקט התלמוד הבבלי המבאר שבראש השנה 'בא זכרונם לטובה ונגזר עליהן הריון' (רש"י ראש השנה יא א) ולכן תפילתה בעקבות הלידה נקבעה כתפילת היום. מאידך, ניתן לבאר שהתפילה התרחשה בזמן עליית המשפחה באחד הרגלים אבל בראש השנה ה' דן אותה לטובה ולכן היא בחרה לציין את היום בתפילת ההודיה. כעמדה זו נוקט הירושלמי, שאינו ...