חלה וציצית - פנים וחוץ

שתי מצוות חותמות את פרשתנו המסעירה - הפרשת חלה וציצית. הסמיכות ביניהן יכולה ללמד על מה שמתחולל במפגש בין הקודש ובין החול, בין הרצוי ובין המצוי. החלה והציצית מבקשים מאתנו שלא לחטוא בראיה חלקית של המציאות, שלא להתמקד במה שיש בפועל ולהבין שבכל דבר מצוי קודש פנימי או נוסף. החלה לוקחת חלק מהבצק ומרימה אותו לגבוה, לקודש ובכך מלמדת שבתוך הלחם יש דבר ה' וקדושה עליונה. לעומתה, הציצית מוסיפה עוד פתילים וחוטים לקצה הבגד ומגלה שישנה שכינה ואלוקות מעבר למידות הבגד. קדושה כפולה מתגלה בפנינו - בתוך החומר ומעבר לו. כפילות זו מתגלה בכלים המתאימים לה - הקדושה החיצונית מתגלה בלבוש המקיף את האדם מבחוץ והטהרה הפנימית מצויה בלחם הנבלע בתוך גוף האדם [ראה תורת מנחם כרך כג עמ' 83-91].

הקשר בין החלה והציצית ובין שני סוגי האור האלוקי המצוי בעולם - זה הטמון בעולם החול וזה המקיף אותו מבחוץ החל כבר מראשית הבריאה. החלה הראשונה שהורמה בתולדות האנושות הייתה בבריאת האדם הראשון - 'כיון שנתן הקדוש ברוך הוא מים על האדמה, מיד הגביה חלתו אדם מן האדמה' [מדרש תנחומא פר' נח א]. כבר מימי קדם מתחולל מפגש בין החומר לקודש החבוי בתוכו, בין האדמה למאכל או לאדם שנוצר מתוכה.

גם הטלית הראשונה של העולם נוצרה כבר בששת ימי בראשית כפי שמתאר מהרש"א [ראש השנה יז ב] - 'ובספר ישן מחכמת המקובלים מצאתי וזה לשונו: 'נתעטף הקדוש ברוך הוא באותו טלית לבנה שנתעטף בברייתו של עולם, שעליו נאמר: 'עוטה אור כשלמה' שמבהיק מסוף עולם ועד סופו'. אם כן, מרגעיו הראשונים של בריאת עולם החומר, קודש עליון מקיף אותו בגוונים של תכלת שמקורה תחת לכיסא הכבוד.

לעתיד לבוא יתחברו מצוות אלו יחד והאור הפנימי יתאחד עם האור החיצוני ושניהם יחד יאירו את עולם הטבע. בתחיית המתים, יקומו בני האדם מן האדמה כצמח השדה אולם הם יהיו לבושים בקודש עוטף. כך מצאנו בתשובתו של רבי מאיר [סנהדרין צ ב]: 'שאלה קליאופטרא מלכתא את רבי מאיר, אמרה: ידענא דחיי שכבי (אני יודעת שהמתים יקומו), דכתיב: 'ויציצו מעיר כעשב הארץ', אלא כשהן עומדין, עומדין ערומין או בלבושיהן עומדין? אמר לה: קל וחומר מחיטה, ומה חיטה שנקברה ערומה, יוצאה בכמה לבושין, צדיקים שנקברים בלבושיהן - על אחת כמה וכמה'. בדו-שיח זה מתגלה המיזוג בין המאכל והבגד, הצמחים מתוארים כמציצים בדומה למעשה הציצית, והחיטה שנבלעת כמאכל מקבלת גם את תכונתו של הבגד המלביש ומכסה.

המרגלים התבוננו על ארץ ישראל לפרטי פרטים אולם כשלו ביכולת לראות מעבר לרושם הראשוני את היכולת הזו מנסה התורה להשיב לנו בשתי המצוות הללו. מול התיאור החלקי של ארץ ישראל מלמדת מצות החלה לראות אלוקות בכל רגב עפר וערימת תבואה. כמו כן, כתיקון לסברות והערכות שאמרו המרגלים מבלי שנתבקשו באה הציצית ומזכירה כי הדעה האנושית מוגבלת למידות החומר. התיקון לחטאם הכפול של המרגלים מאפשר לנו להיפגש בתיקון העולם המוקף בקודש מבפנים ומבחוץ.