ציצית - לרבות יחידים!

פרשת ציצית פותחת בציווי למשה רבנו לומר את דיני המצווה לבני ישראל [במדבר טו לז-לח]: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת..". ריבוי לשונות האמירה בתחילת הפרשה מביאים את חז"ל לרבות אנשים נוספים המחויבים במצוות הציצית. וכך נדרשים הפסוקים בספרי [ספרי זוטא טו לח]: "ויאמר ה' אל משה לאמר" - לרבות יחידים, "דבר אל בני ישראל" לרבות את הגרים "ואמרת אליהם" ריבה עבדים משוחררים. דרשתו הראשונה של הספרי אינה מובנת, מה פשר הריבוי של היחידים המחויבים גם הם בציצית שהיא מצוה מהתורה ככל מצוות התורה.

ביישוב דברים אלו נסתייע בפירוש משך חכמה [במדבר טו לח]. ראשית, מבאר רבנו ה'משך חכמה' שיחידים הם תלמידי חכמים הראויים להתמנות כפרנסים על הציבור. הגדרה זו שאובה מדיני תעניות על הגשמים בהם היחידים מקדימים להתענות כבר בתחילת עונת הגשמים. מדובר למעשה באנשים מיוחדים מאוד, בקיאים מאוד בהלכות רבות ומסוגלים להשיב לשאלות בכל חלקי התורה ומאידך גם חריפים בעסקיהם ומצויים במשא ומתן [ראה מאירי תענית י ב].

כשמתוודעים לתכונתם המיוחדת של היחידים הללו, עולה המחשבה שהם פטורים ממצוות ציצית. הלא כל תכליתה של מצווה זו היא תזכורת לאדם שלא לתור אחרי עיניו ולבבו בתאוות וכפירה, אבל יחידי סגולה אלו אינם זקוקים לתזכורת מעין זו. אולם, זה גופא החידוש הגדול שמחדש הספרי - 'לרבות יחידים'!, אף אם האנשים גדולים כמשה רבינו במעלה הם חייבים בציצית. דרשתם נלמדת מהכפילות "ויאמר.. לאמר", ממנה למד משה שאפילו הוא צריך לעשות ציצית בעצמו.

לאור דבריו של המשך חכמה אפשר לבאר באור חדש את שאלתו הקנטרנית של קרח [במדבר רבה קרח יח] - "קפץ קרח ואמר למשה: 'טלית שכולה תכלת, מהו שתהא פטורה מן הציצית?'. אמר לו: 'חייבת בציצית'. אמר לו קרח: 'טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה'?!". קרח, המבקש לטעון שמי שכולו תכלת אינו זקוק לתזכורת בא לשאול האם צדיקים זקוקים לסימן התכלת שתחת כיסא הכבוד. ברגע שהוא נענה בחיוב, קרח מסיק מסקנה שאין הבדל אמיתי בין הצדיקים ושאר העם, בין משה לבני ישראל. מאותה שעה הוא חולק וטוען - "כי כל העדה כולם קדושים" [במדבר טז ג].  "טעותו של קורח היתה שמחמת גסותו נדמה לו שהכל שוין, ולא רצה להאמין שגם הצדיקים הקדושים צריכין מלחמה גדולה עם היצר הרע .... ואמר [קורח] שמי שזוכה למעלת הגדולים שוב אינו צריך מלחמה כלל" [ליקוטי הלכות יורה דעה שילוח הקן ד ט].

אולם אנו יודעים שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, ויצר העריות והרהורי עבודה זרה יכולים להיות גם אצל גדולים שבישראל ומשום כך גם יחידי סגולה הבקיאים בתורה כולה ובהליכות הציבור, כולם זקוקים לסגולתה של הציצית - 'לרבות יחידים'!.