ניסוך החיים

לאחר חטא המרגלים מצווה התורה על פרשת הנסכים. פרשה המצווה להביא יין בנוסף להבאת בהמת הקרבן. סמיכות המצווה הזו לחטא החמור מעלה תמיהה, בפרט שמצווה זו מתקיימת רק בכניסה לארץ ישראל. מה ראתה התורה ללמד את ישראל על דין שחל לאחר הכניסה לארץ, מיד לאחר שנגזרה עליהם שלא יכנסו אליה. בשאלה מרתקת זו עסקו פרשנים רבים, שדנו במסרים העולים מדין הנסכים לעניינה של ארץ ישראל. נבקש גם אנו להעלות מסר נוסף הנוגע לשאלות יסוד בחיי היהודי בן תקופתנו.

אך תחילה נפנה לעיון קצר בפרק ב' בספר קהלת. בפרק הראשון, הכתוב מתאר כיצד שלמה המלך פוסל את כל החכמה, העמל וההנאה. לאחר שעל כולם הוא מטביע את מסקנת ההבל, הוא פונה לנסות ולשלב ביניהם. אם אחד מהם לא הועיל, אולי שילוב של חכמה והנאה - יעניק משמעות. גם השילוב הזה כשל, הניסיון "למשוך ביין את הבשר" בעוד "הלב נוהג בחכמה" (קהלת ב ג) - קרס לחלוטין. שלמה עוסק בכל החכמה האפשרית בעולם אך גם נהנה מכל הנאות העולם וכך הוא מתאר - "אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי לְכָה נָּא אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה וּרְאֵה בְטוֹב" (קהלת ב א). הניסיון לשלב בין הדברים, בין האידיאל המופשט ובין ההתנהלות המעשית מכונה בלשונו של שלמה - ניסוך. כמו פעולת הניסוך - "עירוב יין במים לתקנו או עירוב בשמים ביין לקונדיטון" (רש"י קהלת ב א) - כך ניסה שלמה לשלב בין העולמות. השילוב בין החומר לרוח מזכיר לשלמה את הניסוך, שפיכת היין למזבח, ערבוב ההנאה עם העבודה האלוקית.

לכאורה, אם שלמה המלך לא צלח במיזוג העולמות כיצד אנו מבקשים לנסות להצליח בכך. כיצד אם כן, אנו מנסים לשלב בחיינו בין דברים סותרים - בין משפחה לקריירה, בין הורות לזוגיות, בין עדינות לתקיפות, בין עולם פנימי למרדף חיצוני.

אולי התשובה לכך, מצויה במילה אחת בתרגום על תחילת התהליך שבו מתאר שלמה "הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי.. נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים" (קהלת ב ד) , הוא מתרגם: "ואף לנסכא חמר חדת ועתיק על מדבחא". בתרגום מובא ששלמה ניסך יין חדש שטרם תסס על המזבח. עם זאת, כשמעיינים בפסוקי התורה הרי שניסוך היין הוא רק ביין שיכר, יין שתסס.  "יין מגתו - תירוש, לא יביא - משום דכתיב: 'הסך נסך שכר' - מידי דמשכר." (גמרא ורשב"ם בבא בתרא צז א). על דרך הדרוש אפשר לומר, שעניין זה הוא מה שעמד בעוכריו של שלמה המלך והכשיל את ניסוך חייו. שילוב מוצלח יכול להיות רק לאחר עמל רב ותסיסה מתמשכת של האישיות והערכים. רק כך הניסוך כשר, היין לא מאבד את טעמו והכל נהנים ממנו.

שילוב בין עולמות הוא דבר מורכב ואסור שיעשה באופן שטחי ורדוד. בטרם יבוא האדם לבנות חיים של מורכבות, חיים שבהם ישלב בין חכמה ובין התנהלות מעשית, בין עיון מחשבתי ובין הנאות החיים -  עליו לברר לעצמו דברים רבים. מחשבתו צריכה להיות תוססת, השאלות צריכות להיות נוקבות, הוא צריך לשקוע בלימוד כמה שנים ולזהות מהם תכונותיו ומהן שאיפותיו. אם ימנע האדם לנהוג בחכמה שטחית, בהתנהלות חיצונית, בקפיצת מדרגה - הוא יחוש שמחה של שלמות ויתקיים בו מאמר המדרש (קהלת רבה ב י) על שלמה: "כי לבי שמח מכל עמלי: זו הפרשת נסכים."

שמחת הלב מופיעה גם במדרש אחר (קהלת רבה ט ז): "'ושתה בלב טוב יינך' - זו פרשת נסכים, 'כי כבר רצה האלהים את מעשיך' - זו הכנסת ישראל לארץ". לאחר חטא המרגלים שבו ישראל מתקשים לבנות חיים של שילוב עבודת ה' בחיי המעשה, מגיעה פרשת הנסכים כאפשרות לתיקון. היכולת של הניסוך המשלב בין היין המלאכותי יחד עם העבודה הרוחנית היא השיקום שיאפשר את העשייה הרצויה והכניסה לארץ ישראל. באופן הזה הופכת הסמיכות לביאור מעמיק של הנסכים וניסוך החיים ביינה של תורה.