לכתוב בתוך השורה

לאחר תיאור הבריאה, חטא האדם וחטאו של קין, התורה (בראשית ה א) שבה ומתארת את כל השתלשלות הדורות - 'זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ'. מהפסוק הזה לומדים בעלי המדרש ובעקבותיהם רבותינו הראשונים הלכה מיוחדת בדיני גט.

כך למשל הביא סמ"ג (עשה נ) - 'זה ספר תולדות אדם' - מלמד שאפילו סרגול הספר למד אדם הראשון. פירוש סרגול - שרטוט, וגט קרוי ספר ומניין ז״ה י״ב'. כלומר, הקב"ה לימד את האדם דברים רבים לשם התנהלותו בעולם וביניהם גם את אומנות השרטוט. מעתה, כשיכתוב האדם דברים על מגילות קלף הוא יחרוט שורות ישרות ומשורטטות, ביניהן יכתוב את האותיות בדיו וקולמוס. הפוסקים לא עוצרים בלימוד זה וממקדים את החובה לשרטט את שורות הכתיבה דווקא בגט. בלימוד מופלא הם למדים ש'גט' בגימטרייה שווה שתים-עשרה השווה למילה 'זה' שבה התחיל הפסוק.

אין ספק שהדרשה הזו, שיש לה השלכות הלכתיות רחבות, זוקקת ביאור. חכמים בוחרים ללמוד הלכה חשובה בדיני הגט, המשליכה על דיני סת"ם, דווקא מפסוק עלום ומסתורי בסיפור הבריאה. יתכן, שדווקא הבחירה הזו מבקשת לעגן במעשה הלכתי המבוצע בפועל את אחד המהפכים החשובים של האנושות.

הפסוק 'זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם' הוא פסוק של שינוי מגמה. עד אליו סיפרה התורה את מעשיהם של בני האדם - את קריאת השמות, יחסי אדם וחווה, חטא עץ הדעת והריגת הבל. מעשיהם של האנשים לא הובילו ליצירה ברת קיימא. אדם הראשון ואשתו גורשו לאחר החטא - 'וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן.. וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם' (בראשית ג כג-כד). גם קין הביא במעשיו לגירוש, הוא מתאר את עונשו כלפי אלוקים במילים: 'הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה' (בראשית ד יד) ולאחר קבלת כפי שאכן קרה בפועל 'וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה'' (בראשית ד טז). מעשים אלו הם ממש כמו גירושי אישה, כפי שמבאר תנא דבי אליהו (אליהו רבה א) - 'מלמד שנתן לו הקדוש ברוך הוא גירושין כאשה'.

חכמים למדו מהפסוק הזה, שהקב"ה לימד את אדם הראשון איך כותבים ספר. הוא נתן לו כלי שרטוט שבאמצעותם יכין שורות וביניהן יכתוב את ספריו. מעשים אלו הם ממש כמו גירושי אישה, כפי שמבאר תנא דבי אליהו (אליהו רבה א) - 'מלמד שנתן לו הקדוש ברוך הוא גירושין כאשה'. הדברים מופלגים בעומקם, אחרי הגירושין הקשים הקב"ה מלמד את האנושות איך מתמודדים עם משבר וגירוש מרוחק. את זה הוא עושה באמצעות שורות ישרות, החקוקות בקלף ואינן נמחקות.

יתרה מזו, שתים עשר השורות הן כלל המציאות המוחשית, שאפשר להצביע עליה ולומר "זה". הן מגבלות המקום המקבילות לשנים עשר חודשי השנה. המקום והזמן מסייעים למסגר את המשבר, למנוע מבעדו להשתלט על החיים. בתוך הכאוס האדיר שבו נמצאת האנושות, בלב הקטסטרופה המטלטלת - נשתלת התרופה. אלוהים מלמד את האדם לכתוב בתוך השורה. למצוא נקודת עגינה, להציב לעצמו מסגרות, לתחום גבולות ולנסות להתיישר לפיהם.