ניסויים מהפכניים

רבים נוטים לתאר את הניסיון הראשון של אברהם אבינו כעזיבת מקום המולדת המוכר והנוח אל ארץ בלתי נודעת. אבל כשמעיינים בדברי המדרש, רואים שחייו של אברהם במקום הולדתו - אור כשדים - היו איומים. המדרש מתאר את אברהם כאיש בודד מילדותו, בן שלוש המכיר באלוהים אחד למול סביבה רחבה של עובדי אלילים. אברהם שונה מכל אנשי מולדתו, הוא שנוא עליהם בשנאה המגיעה עד לרדיפתו והשלכתו לאש.

אם כן, הציווי ללכת מארץ המולדת ומבית המשפחה הוא כמעט תוצאה טבעית לאווירה שבה אברהם חי. יתרה מזו, קריאת הפסוקים מגלה כידוע, שאברהם ומשפחתו כבר עזבו את אור כשדים והתרחק ממנה אל ארץ חרן. מהו אם כן הקושי הגנוז בניסיון שבו אברהם מתבקש לעמוד, כבר בתחילת דרכו.

נבקש לשאול גם על לשון הפסוקים אודות העתיד שאלוהים מבטיח לאברהם - "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב ב-ג). ההבנה הפשוטה היא שאברהם מתברך בברכות רבות, כדברי עידוד לקראת ההגעה לארץ. אולם, אם ציווי זה נועד לבחון את אברהם הרי שעידוד ונחמה מפחיתים מעוצמת הניסיון.

שמא ממקום שבו שאלנו, ניתן למצוא תשובה מופלאה המבארת את ניסיון ההליכה בצורה מחודשת. אברהם הוא איש בודד ויחידי - "אברהם העברי' - אברהם מן העבר האחד וכל העולם כולו מן העבר השני' (בראשית רבה מב). אברהם מתרגל לחיות כך, לחשוב בצורה מסוגרת ומתבדלת, 'אחד היה אברהם' (יחזקאל לג כד).

אבל, לקב"ה יש תכניות אחרות בשביל אברהם, הוא רוצה שאברהם יהפוך לאיש כללי. הקב"ה רוצה שאברהם יפסיק להיות איש בודד ויתחיל להפיץ את משנתו לכלל האנושות. התיאור העתידי אינו דברי פיוס אלא תורף הניסיון בעצמו. אלוהים מצווה על אברהם - 'וֶהְיֵה בְּרָכָה'!, התחל בהפצת שמי לכל עבר ובהשפעה מבורכת על כל משפחות האדמה. הניסיון אינו רק עזיבת הכתובת אלא שינוי תודעתי של כל האישיות ודרכי הפעולה.

את השינוי הזה מתאר הקב"ה במילותיו של הנביא ישעיה (ישעיה נא ב) - 'הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ'. תמצית ההליכה היא המעבר מאיש אחד לאיש של רבים ומודל לחיקוי - 'יחידי בארץ כנען אשר הגליתיו שם מארצו וממולדתו, רביתיו וגדלתיו,.., וכשם שהוא היה יחיד וגִדלתיו - כן אגדל אתכם שאתם יחידים לי' (רש"י שם).

החתם סופר (לך לך) מרחיב את הניסיון כשהוא מצייר את מחשבותיו של אברהם באותה שעה - 'סבור היה אברהם שיוליכהו אל אחת המדינות .. שהן הפקר שעדיין אין בהן איש... וחשב אברהם שבאחד הגלילות הללו ידור ויתגדל. 'והכנעני אז בארץ, עם גדול ורם בני ענקים', ואברהם יתגורר שם כגר עד יפרה ויוריש הכנעני'. אברהם מבקש לצאת מארץ מולדתו וללכת לארץ שוממה, שבה יעבוד את אלוהיו בבחינת 'מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים עֲצֶרֶת בֹּגְדִים' (ירמיה ט א). אבל הקב"ה מוליך אותו אל ארץ שיש בה שבעה עממים, שבה יצטרך אברהם לחפור בארות, ליצור בריתות צבאיות ולחתום על הסכמי נדל"ן. בתוך כל אלה, אברהם יצטרך לשאת את שם ה' ולהשפיע טובה על סביבתו עובדת האלילים.

במקום אחר, החתם סופר (תורת משה לך לך) שואל - 'כי לכאורה יפלא, מדוע בעיר כשדים שיבר צלמיהם וביזה אותם ומסר עצמו למיתה עי"ז, ולא מצאנו שעשה כן בארץ כנען, אדרבה מצינו שהיו לו בעלי ברית אברם'. לפי דברינו, שינוי המעשים של אברהם הוא למעשה דבר מתבקש. אברהם אכן מפנים את המהפך ומשנה את שיטות העבודה שלו. מעתה, הוא מקבל על עצמו אחריות אדירה וגדולה ואיננו יכול להילחם בכל האנושות. 'יען בארץ כנען ניתן לו רשות לקרוא בשם ה' ואין מוחה ואם כן היה לו אנשים גרים הרבה אשר תורה יבקשו מפיהו. לכן, לא היה רשאי לסכן עצמו רק השומע ישמע והחדל יחדל. מה שאין כן באור כשדים, אשר לא היה שום איש שישמע בקולו ולכן עשה מה שעשה כדי לפרסם מציאות השם יתברך, כי מה לו אם המת ימיתוהו ח"ו כיון שלא היה לו עם מי ללמוד'.

ניסיון ההליכה הוא אם כן הניסיון הראשון, המהלך שמוליד את אברהם מחדש והופך אותו מאיש יחיד לאב המון גויים. הניסיון הזה משליך גם על הניסיון האחרון, שגם הוא נאמר בלשון 'לך לך' - ניסיון העקדה - 'מהו 'לך לך'? נסיון אחרון כנסיון הראשון, נסיון הראשון ב'לך לך מארצך וממולדתך' וניסיון אחרון ב'לך לך אל ארץ המוריה'' (תנחומא וירא כב). המדרש (ילקוט שמעוני בראשית יב) תמה - 'אמר רבי לוי: שני פעמים כתיב 'לך לך'. אין אנו יודעין איזו חביבה אם הראשונה או השניה?. ממה דכתיב 'אל ארץ המוריה' הוי אומר- שניה חביבה מן הראשונה'. מדוע המדרש רואה צורך להשוות בין הניסיונות ולהכריע מי גדול ממשנהו.

התבוננות במהות ניסיון העקדה מגלה, כי אף שהוא נאמר באותו לשון של ניסיון ההליכה אל ארץ כנען - הרי שהוא הפוך ממנו במאה ושמונים מעלות. בניסיון הראשון, אברהם מתבקש לזנוח את דרך המיתה על קידוש השם וההתמסרות הטוטאלית עד כדי מוות. בהשפעת ההליכה, הוא הופך לאיש המוני, לדמות ציבורית, למותג בינלאומי. והנה כעת, אברהם מתבקש לזנוח את הכול ולחזור לשיטות הישנות, לדרך העבודה שבה חי לפני כל מסכת הניסיונות. אברהם חוזר לדמותו המקורית - של מסירות נפש ושל היותו איש יחידי בלי בן. אברהם היה יכול לטעון - "רגע, אם אני חוזר לשיטות של אור כשדים, בשביל מה היו כל השנים האלה". ואכן בהתחלה הוא מתקשה, מתקשה להוציא את ישמעאל מן הבית, מתקשה להגדיר את יצחק כ'בן יחיד'. אברהם אבינו כדמות אוניברסלית כמעט שכח מה זה להיות נבדל ושונה מכל הסביבה.

אבל לבסוף הוא עומד בניסיון השני, הוא מוכן שוב להתבדל - להיפרד מן הנערים בדרך להר ולהצטמצם לבן יחיד ואהוב. אבל למפרע מתברר, שההליכה כעת היא לקומה גבוהה יותר. לא רק שההליכה משמשת כיציאה ממקום אחד אלא שהיא גם הגעה אל מקום חדש. אברהם אבינו לומד למסור את הנפש אבל לא ככליה אלא כהתמסרות פנימית שתהווה השראה לעם ישראל ומתוכו לכלל האנושות.

הניסיון הראשון הוא זה שבונה את הניסיון האחרון, הוא זה שמעצים אותו ונוסך בו תוכן עמוק. האמירה השנייה 'חביבה מן הראשונה' - היא מורכבת יותר כיון שהיא מבקשת סיבוב נוסף במסלול החיים של אברהם, אבל המורכבת שלה יונקת מהסיבוב הראשון. הלשון 'מן הראשונה' אינו רק תיאור של כמות והשוואה אלא גם של מקור והשפעה.

וכך עשרת הניסיונות מהווים תיאור של התהליך הנפשי העצום שאברהם עבר. תחילתו, כילד שנפרד מכל סביבתו הטבעית עד כדי קפיצה אל המוות. אמצעו, כאיש המנהל יחסים עם עמי הארץ והאיזור כולו לאורה של האמונה באל אחד. וסופו, כאיש זקן בא בימים שיודע לשלב את ההתמסרות האישית המיוחדת יחד עם ההתערות בחברה הכללית.