ברכת כהנים מעצמו

שיאה של חנוכת המשכן מתבטא בברכה של אהרן לעם, לאחר עשיית הקרבנות - 'וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת ידו יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים' (ויקרא ט כב). לשון הברכה של אהרן לא מופיעה בתורה ורבותינו הפרשנים נחלקו מהי אותה ברכה מיוחדת. לשיטת רש"י, מדובר בברכת כהנים המוכרת לנו מסדר העבודה במקדש והתפילה. חיזוק לשיטת רש"י אנו מוצאים במימרות חכמינו בגמרא הלומדים הלכות שונות בדיני ברכת כהנים ממעשיו של אהרן בחנוכת המשכן. כך למשל נלמד הדין שכהן שלא הספיק לעלות לדוכן לברכת כהנים לפני ששליח הציבור סיים את ברכת העבודה - לא יוכל לעלות ולברך. זאת, כשם שאהרן בירך את העם רק לאחר שעבד בהקרבת קורבנות החטאת והעולה (סוטה לח ב). כמו כן, מקומה של ברכת כהנים בתפילת העמידה לאחר אמירת ברכת העבודה, נלמדת מכך שאהרן בירך את העם לאחר שירד 'מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים'. כשם שאהרן בירך את ברכת הכהנים לאחר סיום עבודת הקרבנות, גם אנחנו מתברכים מן הכהנים לאחר שהתפללנו להחזרת העבודה למקומה (מגילה יח א). כל הלימודים הללו מלמדים כי ברכתו של אהרן בחנוכת המשכן מתפרשת בדברי רבותינו כברכת כהנים לכל דבר וענין.

לעומת זאת, רמב"ן (ויקרא ט כב) מציע פרשנות מחודשת לתוכנה של ברכה זו, בהשראת ברכה אחרת שנאמרה במעמד דומה. בחנוכת מקדש ראשון מתאר הפסוק את ברכתו של שלמה המלך, בונה המקדש. כך מתארים הפסוקים - 'ויעמד שלמה לפני מזבח ה' ויפרוש כפיו השמים' ולאחר מכן - 'ויעמד ויברך את כל קהל ישראל קול גדול' (מלכים א ח כב, נה). הנה לנו ברכה עלומה שנאמרת בהתחלת העבודה במקדש, ושמא היא שחזור של ברכת אהרן לעם בתחילת העבודה במשכן. ברכה זו היא יוזמה אישית, התפרצות של רגש אהבה לעם ישראל הנכנס בשערי הבית הקדוש. לא רק תוכן הברכה היה שונה מברכת כהנים, גם צורתה של הברכה הייתה שונה מברכת הכהנים המוכרת לנו. רבנו בחיי (ויקרא ט כב) מדייק כי בברכת כהנים ידיו של הכהן מושטות כלפי העם, כדרך אבא השם את ידיו על ראש בנו ומברכו. אבל כאן, אהרן לא שלח את ידיו אלא נשא אותן בצורה זקופה למעלה, כפי שעשה גם שלמה.

בתוך כל חנוכת המשכן המתוכננת להפליא, אנו מוצאים מעשה מחודש מאוד של אהרן הכוהן ההופך להשראה לרבים אחריו. אם נאמר, שאהרן חידש את אמירת ברכת הכהנים - הרי שכל סדר ברכות התפילה נקבע בעקבות מעשיו. ומאידך, אם נאמר שאהרן חידש נוסח תפילה אישית וזקיפת ידיים - מעשיו אלו ישמשו תקדים להתנהלותו של שלמה בבואו לחנוך את המקדש. 

בראיה פשוטה, דבריו של רמב"ן מחודשים יותר והם מציגים מעשה יוצא דופן שעשה אהרן בלי שנצטווה. אבל בעומקם של דברים, דווקא דברי רש"י המפרש את הברכה הזו כאמירת ברכת כהנים הם אלו שמלאים חידוש. אם נעיין, הרי ברכת כהנים טרם נאמרה בתורה והיא מופיעה רק בפרשת נשא בחומש במדבר. כיצד אם כן, אהרן הכהן מברך את העם בברכה שעוד לא נצטווה לומר אותה. כבר ידועה גישתו של רש"י כי 'אין מוקדם ומאוחר בתורה' ולכן אפשר לטעון שמצוות ברכת כהנים כבר נאמרה לפני חנוכת המקדש. יתרה מזו, עיון בפסוקים בחומש במדבר מגלה שהציווי על ברכת כהנים נאמר למעשה בסמוך למעמד הקמת המשכן, 'ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן' (במדבר ז א). אבל מרתק לראות את תירוצו של הרב דוד שפרבר (הגאון מבראשוב, מגדולי פוסקי יהדות רומניה, מחבר שו"ת "אפרקסתא דעניא"; 1877 - 1962) ולפיו אהרן אכן בירך את נוסח ברכת הכהנים, אבל הוא עשה זאת לפני שהיא נאמרה לעם ישראל 'דאהרן ברוח קדשו השיג ברכה זו טרם נצטווה' (מכתם לדוד ב). דווקא העובדה שאהרן משתמש בברכה שלשונה הוא לשון התורה מראה את הפלא העצום של רגש אנושי המכוון לדעת עליון.

דברים אלו מעוררים השלכות רחבות מבחינה הלכתית ושאלות מרתקות בהיבטים מחשבתיים. כך למשל, הרב יעקב אפשטיין (שו"ת חבל נחלתו ה ה) מסתפק במעמדה של ברכת כהנים לאור ברכתו של אהרן בחנוכת המשכן. אם נאמר שאכן אהרן בירך את ברכת הכהנים הרי שזו ברכה אפשרית לכל זמן שבה הכהן מעוניין לברך ולא רק ברכה קבועה השייכת לסדרי העבודה הקבועים של הכהנים. באופן הזו מתגלה דווקא כי פירושו של רש"י הוא בעל השלכות מחודשות יותר מזה של רמב"ן. ברכת כהנים הופכת למעשה למילים שהכהנים רשאים לומר בכל עת שליבם חפץ. כאשר כהנים מברכים את ילדיהם, את הילד הנימול בברית מילה או את הקהל בעצרות גדולות עולה השאלה אם מותר להם להשתמש בניסוח ברכת הכהנים. דבר זה, יהיה תלוי למעשה במחלוקת בין רש"י ורמב"ן. מחלוקת שכולה חדשנות - האם חידש האדם מעשה רוחני בהתעוררות מלמטה או אפילו האם הצליח האדם לחדש את מה שהיה ידוע כבר למעלה.