יוסף והאחים - הלל ושמאי

המחלוקת בין יוסף והאחים, בעוצמתה ותהפוכותיה, מוכרחת להתפרש באופן המקיף תפישות עולם והמתעלה מסכסוכי ירושה וכבוד שבין אחים מצויים. נבקש, ברוח ימי החנוכה המלווים את קריאת הפרשיות הללו, למצוא פרשנות למחלוקת המרתקת הזו.
מאז תחילתה של האומה הישראלית, נעים אבות האומה בין שני קצוות - זה המנסה להפיץ החוצה וזה המתכנס פנימה. אברהם מול יצחק, חסד מול דין ושניהם שהתמזגו באישיותו של יעקב מוצאים את דרכם להבדל העז בין השבטים בהנהגת יהודה ובין יוסף. העימות בין האחים ובין יוסף אם כן, הוא על האופן שבו יש להוביל את בית יעקב - האם בהתערות בכל המציאות, על צדדיה הנמוכים והשליליים או בהתבצרות במגדל השן והשפעה עקיפה על העולם החיצוני.

השבטים מסמלים את הרצון לשמור את כוחות האומה, הם מנסים לכנס את הכוחות פנימה מבלי לנסות להרחיב את מעגלי ההשפעה. לעומת יוסף השואף לפרוץ את כל הגדרות ולהגיע למחוזות רחוקים, לא רק כמבקר ותייר אלא כמלך ושליט משפיע.

יוסף הוא בעל חלומות, הוא מנסה לשנות את המציאות ולא לקבל את תכתיביה, לקחת את הקודש למקומות לא צפויים. גם בחלומותיו הוא אלומה 'קמה וגם ניצבה' שאינה מכפיפה את ראשה אלא כל גרמי השמיים משתחווים לו בהכנעה גמורה. אבל האחים חרדים לשלומו של הקודש, הם דואגים שמא תוספת הקודש תביא אותו למקומות בהם יתחלל או יתעוות ולכן הם שמים את יוסף בבור. הבור - בניגוד לבאר - הוא הסמל למקום המשמר, זה שאינו מחדש מעצמו ושלמותו היא כשהוא 'סוד שאינו מאבד טיפה'. האחים שמים את יוסף במקום ממנו לא יוכל להפיץ את האור, מתוך תקווה שתכונת הבור האוצר את הכוחות וההשפעות תשנה דבר בהתנהלותו של יוסף.
קודם פרשת המכירה, התורה מתארת את יחסם השונה של השבטים ויוסף אל בני השפחות, הבדל שיכול להתבאר לאור דברינו. השבטים לא טורחים לפעול במקומות נמוכים או בקרב אנשים מרוחקים מתוך ציפייה שהם יבואו ממילא אל הקודש לכן הם 'מזלזלים בבני השפחות וקוראים להם עבדים'. לעומתם יוסף הוא זה שהולך אל המקומות המרוחקים יותר 'והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה'. מול השבטים המבדילים בין הקרובים והקרובים יותר, יוסף קורא להן 'נשי אביו' ולא סתם 'שפחות'.
גם לאחר שהפרשיה מסתיימת האחים רואים בה משבר ונפילה ומכנים אותה - 'הצרה הזאת', אבל יוסף המבקש להאיר את המציאות בכל רבדיה רואה בה שליחות אלוקית ומחשבה טובה לטובת שארית בארץ ופליטה גדולה המחיה עם רב.

המחלוקת שלהם איננה פשוטה, אינה ניתנת להכרעה בקלות ובכל צד בה טמונים יתרונות וחסרונות שלא ניתן להקל ראש בהם. את הלבטים הללו, האם לצאת החוצה ולהכניס פנימה מהחוץ, חווה כל איש מישראל והאומה כולה בכל צעד ושעל.

מחלוקת זו באה לידי ביטוי גם במחלוקת המפורסמת בין בית הלל ובית שמאי אודות אופן הדלקת נרות החנוכה.
שמאי וביתו שמאי סוברים שעיקר המאמץ צריך להיות מופנה להסתרת האור האלוקי ושמירתו, באופן דומה למעשה הבורא שעמד וגנז את האור עד לעתיד לבוא. לדבריהם, ככל שהולכים ומתקדמים כך יש לפעול להעלמת האור ולשמירתו מפני השפעות שליליות ואנשים שאינם ראויים לו. לכן, אחר גילוי האור הגדול ביום הראשון יש להפחית אותו יותר ויותר עד לשמירתו המוחלטת מפני המקומות הנמוכים ברשות הרבים. לעומתם, בית הלל מאירים את המקומות החשוכים והנמוכים ומוסיפים יותר ויותר להאיר ככל שהימים מתקדמים במקום לשמור את האור הראשוני.

ההכרעה מתבררת בפרשיות השבוע כפי שיטתו של יוסף וההלכה נפסקת למעשה כדעתו של בית הלל. אנו פועלים כל העת להוסיף אור ולהוליך את הקודש 'עד נכון היום' באחרית הימים. באותו הזמן, המשימה תשתנה מהוספת הקודש לשמירתו באותם ימים יתאחד 'עץ יהודה' עם 'עץ אפרים' ולעתיד לבוא הלכה תיפסק כבית שמאי. והאור שנגנז בבריאת העולם ישוב להיות משומר לאחר שהוסיף אורה בכל קצוות העולם.


מבוסס על: ליקוטי הלכות, או"ח השכמת הבוקר ד; חו"מ, מקח וממכר, ג,י"ג.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

רבנות קהילה - ראשי פרקים למחשבה..

הארה לימי חנוכה - מספרים בחנוכה

לדעת להאזין לתרועה