גלוי ונסתר בשעיר העיזים

כשמעיינים בסיפורי יעקב ומשפחתו, מוצאים דברים משותפים רבים בין מה שעושה יעקב אבינו עצמו ובין מה שעושים ילדיו. הוה אומר, שמעשיהם של השבטים הם מידה כנגד מידה של מעשי אביהם. דוגמה אחת לכך אנו יכולים למצוא במוטיב מיוחד של שימוש בגדיי עיזים כחלק מהתנהלות המבקשת לטשטש את מעשי האבות. כשנכנס יעקב לאביו וקיבל את ברכתו אנו מוצאים שהוא משתמש בעורות עיזים על מנת להחביא את עצמו. גם במכירת יוסף משתמשים האחים בדמו של שעיר עיזים על מנת להסתיר את מעשיהם החמור. כמוהם, נוהג יהודה המבקש לשלוח על ידי עבדו שעיר עיזים כאתנן זנות ובכך להסוות את מעשיו עם האישה הזרה.

אודות תכונותיה המיוחדות של העז מצאנו בגמרא [שבת עז ב] דו שיח מרתק: רבי זירא אשכח לרב יהודה,.., אמר ליה רבי זירא לרב יהודה: מאי טעמא עיזי מסגן ברישא [העיזים הן אלו ההולכות בראש העדר] והדר אימרי [ורק אחריהן הולכות הרחלות]? אמר ליה רב יהודה: כברייתו של עולם. דברישא הוה חשוכא, והדר נהורא. [שקודם היה חושך ואח"כ אור. כן העזים, שהן בדרך כלל שחורות הרי הן קודמות לרחלות שהן בדרך כלל בהירות.] שוב שאלו: מאי טעמא הני הרחלות מכפיין [יש להן זנב שמכסה אותן] והני העזים מגליין [אין להן זנב]? והשיבו: הני הרחלות, דמכסינן מינייהו [שאנו מכסין עצמנו בלבוש העשוי מצמרן] מכסיין [גם הן מכוסות] ואילו הני עזים דלא מכסינן מינייהו - מגליין.

מדברים אלו למדנו דברים סותרים - בתחילה למדנו שהעז מסמלת את ההחשכה שמסתירה את העולם לפני האור המתגלה. לאחר מכן למדנו שהעז מסמלת את הגילוי בכך שאין לה זנב מכסה ואין עושים ממנה בגדים מכסים. מה אם כן תכונתה של העז - האם היא אמצעי הסתרה או סימן לגילוי מוחצן?. בטרם נבוא לענות על שאלה זו נשוב לבחון את השימוש של אבותינו בעז על פי הדברים האמורים בתכונתה העצמית ונתחיל מסופם של דברים.

כשם שהעז אינה מכסה את גופה שלה ואת גופם של בני אדם, כך היא חסרת יכולת להסתיר את מעשי בני האדם. בכל המקרים בהם השתמש מאן דהו בגופה של העז - הכיסוי לא הצליח. גניבת הברכות התגלתה על ידי עשיו, מכירתו של יוסף התגלתה לאחר שנים ויהודה נאלץ להודות במעשיו. הכישלון של ההסתרה היה מוחלט, גניבת הברכות עוררה את שנאת עשיו וגרמה ליעקב שנים של גלות, מכירת יוסף הובילה גם היא לגלות ארוכת שנים ומעשה תמר כמעט עלה לה בחייה. בכל המקרים הללו, גילוי המעשים היה באופן פומבי ומוחצן הרבה יותר מחדרי החדרים שבהם השתמשו בעז על מנת להצניע את המעשים. כיון שכך, כל אימת שיבקש מאן דהו להסתתר מאחורי שערות העז או דמה הסמיך, הוא לא יצליח להתמיד בכך ורצונותיו החיצוניים יצאו לעיני כל.

אולם העז אינה רק כיסוי לא מוצלח, היא מצליחה לחולל שינוי משמעותי יותר מחשיפת המעשים שנעשים באמצעותה. כאשר זמן ההסתר נגמר והשפעתו נחלשת , הגילוי של העז מוביל לחשיפת המעשה השלילי. אבל אז מתרחש דבר נוסף - חשוב לא פחות - ברכה חיובית גדולה מתחילה לצמוח בהשגחה אלוקית. בכל המקומות בהם ביקשו האנשים להסתתר באמצעות העז, גילוי ההסתר הוביל לאור גדול המגיע אחרי לילה חשוך וקודר. ההסתרה של יעקב הובילה לברכה שמימיית, המכירה של יוסף סייעה 'להחיות עם רב' והתשלום שביקש יהודה לשלם לתמר התברר כמעשה ממנו נולד המשיח.

גם ביום הקדוש - יום הכיפורים בבית המקדש - אנו מוצאים את שני ביטויי תכונת העז. מחד, חטאיה של כנסת ישראל נחשפת לעין כל בשילוח למדבר העזאזל ומאידך, דווקא חשיפה זו מאפשרת את גילוי פנימיות הקדושה בשעיר המוקרב בפנים. שעירי העיזים מגלים שהמעשים הרעים הנסתרים עתידים להתגלות לעין כל, אולם הם מגלים גם האהבה המסותרת המסוגלת להפוך חטא אדום ללשונית לבנה.

כיון שבאנו לעסוק בחטאים האדומים המלבינים בזכות שעירי יום הכיפורים, נוכל למצוא לדברים ביטוי גם בסיפורים בהם פתחנו. הצבע האדום מלווה את השימוש בשעיר - בעבר, בהווה ובעתיד. מה שהקנה ליעקב את הנקודה הפנימית של הבכורה היה נזיד העדשים האדום שבו קנה את הבכורה לפני לבישת עורות העיזים. השימוש בגדי העיזים במכירת יוסף היה תוך כדי שימוש בדמו האדום של הגדי הדומה לדם האדם שבו השתמשו האחים בהווה. לסיום, אצל יהודה אנו מוצאים את הצבע האדום בחוט הנכרך על ידו של זרח, שנולד לאחר ההבטחה למתן שעיר העיזים.  כמו האדם, גם הצבע האדום טומן בחובו גלוי ונסתר, ששניהם אחד ומי שתוכו כברו יודע למצוא בכל הסתר את הנקודה הטובה ולהוציא אותם לאור יום.