לשמוע שכינה

במהלך קריאת דברי האחים רגע לפני ההגעה של יוסף לקראתם אנו מוצאים שינוי מפתיע בעלילה  [בראשית לז יט - כ]  במילים הדרמטיות: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא: וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה  יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו: וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ:".

על כך שואל האלשיך - "אומרו וישמע ראובן, כי הלא יחד כולם שמעו, ולמה ייחס השמועה אליו? ומהראוי לא יאמר רק ויצילהו ראובן מידם!". שהרי מלשון התורה, שמיעה זו מתארת מציאות בה ראובן מנותק מהאחים ורק שומע את דבריהם כמאזין חיצוני. עד כדי כך, שיש מחכמינו למדים ממילים אלו שראובן לא היה בתכנון העניין והגיע באותו רגע אל המקום - ''כל אחד ואחד מהם היה משמש את אביו יומו ואותו היום של ראובן היה" [בראשית רבה וישב פד].

פירוש מופלא לשמיעתו של ראובן אנו מוצאים אצל בעלי החסידות [פנים יפות לז כ, צפנת פענח שמות, ערבי נחל בלק ג, שם משמואל וישב] והוא מבוסס על דרשת חכמים על המילים - "ְנִרְאֶה מַה  יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו". מילים אלו שנראים לכאורה כהמשך המשפט הנאמר על ידי האחים מתבארים במדרש באור חדש. במקום לבאר שמדובר באמירה צינית של האחים הלועגים מה יהיה לחלומות יוסף לאחר שימות, המדרש מערב דובר חדש בשיחה: "רוח הקודש אומרת כן! הם אומרים ''נהרגהו'', והכתוב מסיים: ''ונראה מה יהיו חלומותיו'' - ''נראה דבר מי יקום? או שלכם או שלי''. ואי אפשר שיאמרו הם ונראה מה יהיו חלומותיו מכיון שיהרגוהו בטלו חלומותיו'' [רש"י בראשית לז כ].

על פי דברים אלו מפרשים הפרשנים שראובן שמע למעשה את אותה בת קול!. בשעה שכל האחים מתכננים את רציחתו של אחיהם והעלמת הראיות למעשיהם, הרי שראובן שומע קול מן השמיים. ראובן לבדו שמע קול זה, ומזה הבין שבידו יתהווה הנס הזה שינצל יוסף, ולכן "ויצילהו מידם".

והדברים מפעימים במשמעותם, ברגע אחד ראובן מבין את מה שאחיו לא הבינו. הם היו עסוקים בהשלכת אחיהם לבירא עמיקתא אבל הוא זוכה לשמוע את ההבטחה האלוקית לעלייתו לאיגרא רמה. משום כך, הוא פועל למנוע את הריגת יוסף ומאבד את עשתונותיו כשהוא מגלה שהבור ריק ואחיו נעלם.

עדיין נשאר לנו להבין מדוע ראובן הוא זה שזוכה לגילוי שכינה שכזה, שמבדיל אותו ממעשיהם של אחיו. שמא ניתן למצוא ביאור לדבר בדעותיהם של חז"ל אודות המקום שממנו מגיע ראובן למעמד הבכורה. לפי המדרשים ראובן באותו מעמד שרוי בשק ותענית על שבלבל יצועי אביו. שם ראובן לוקח את מיטתו של יעקב ומעביר אותה מאוהל בלהה לאוהל רבקה. ראובן בוחר לעשות זאת מבלי לבקש רשות ולמרות המשמעויות הגדולות שכרוכות בכך משום שהוא בטוח שהוא מקיים בכך מצווה גדולה של כיבוד אמו - "עלבון אמו תבע. אמר: אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי? עמד ובלבל את מצעה." [שבת נה ב]. התשובה שראובן עושה בשק ותענית היא ההבנה שלא כל מה שנראה בעיניך מצווה הוא אכן מעשה חיובי. ראובן מבין, שאדם יכול לחולל נזקים עצומים כמעשה עריות וזנות כשהוא בטוח שהוא פועל לשם שמיים ולהוספת כבוד.

האחים היו בטוחים שהם מקיימים מצווה במעשיהם, הם מסירים מבית יעקב את מי שהצטייר בעיניהם כאדם פרוץ ובעל גאווה. אבל התודעה של ראובן גורמת לו לעצור רגע לפני המעשה החמור ולשמוע את קולה של השכינה. כשקולה של השכינה נשמע, ראובן מבין שהשבטים עומדים לטעות בטעות שהוא עצמו נכשל בה. הם עומדים לעשות דבר שבעיניהם הוא מצווה אבל לאמיתו של עניין הוא בא בעבירה חמורה מאוד.

כעת מובן מדרשם של חז"ל על דבריו של ראובן בשעה שהוא מגלה שיוסף נעלם מן הבור. באותה שעה אומר ראובן: "הילד איננו ואני אנה אני בא - אמר להם: "כסבור הייתי שאמצא תרופה למעשה בלהה, ועתה אנה אני בא?!". [פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) וישב לז]. ראובן בטוח שבהצלת יוסף יבוא החטא שלו על תיקונו, הוא יפיק את הלקח וילמד ברבים על כוונות רצויות המובילות למעשים שאינם רצויים. כיון שנכשל ראובן בכך, מלבד האובדן של אחיו, הוא מבין שלא ימצא כבר תרופה למעשהו שלו.

אבל הקב"ה מנחם את ראובן באותה שעה - "אמר לו הקדוש ברוך הוא מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה" [בראשית רבה וישב פד]. גם אנו נבקש לפתוח בתשובה וללכת בדרכיו של בעל מסילת ישרים [ג] ולהיזהר מן היצר "שמטעה ראייתם עד שרואים הרע כאלו הוא ממש טוב, והטוב כאילו הוא רע, ומתוך כך מתחזקים ומחזיקים מעשיהם הרעים. כי אין די שחסרה מהם ראיית האמת לראות הרעה אשר נגד פניהם, אלא שנראה להם למצוא ראיות גדולות ונסיונות מוכיחים לסברותיהם הרעות ולדעותיהם הכוזבות, וזאת היא הרעה הגדולה המלפפתם ומביאתם אל באר שחת..., וכל זה מפני היותם תחת החושך וכבושים המה תחת ממשלת יצרם. אך אותם שכבר יצאו מן המאסר הזה, הם רואים האמת לאמיתו ויכולים ליעץ שאר בני אדם עליו.". ראובן יצא מן המאסר הזה והוא ביקש לקטוע את דבריהם של אחיו ולהטות אוזן לשכינה המצווחת כנגדם - "דבר אלוהינו יקום לעולם"! [ישעיה מ ח].