שמש קופחת וארס פנימי

תובנה לפרשת חוקת

אחת התלונות המופיעות בפרשה מגיעה לאחר הרגשה ייחודית - "וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ". המדרש מבאר "כיון שנסתלק אהרן.., שהייתה השמש קופחת עליהם". אולם בני ישראל לא מתלוננים על החום אלא על כל הלחם והמים. במקום לבודד את סיבת הצער, הם צובעים את כל המציאות בצבעים קודרים מלאי קטסטרופה.

עונשם של בני ישראל הוא הנחשים השרפים. ארס הנחש שרף את בני ישראל בחום פנימי. כפרתם של ישראל היא בהבטה על הנחש הניצב למעלה, הבטה שתאלץ אותם להסתכל על השמש המצויה במרום. או אז יבינו בני ישראל שהחום אינו מה שמגיע מהשמש אלא מה שמבעיר את האדם מבפנים.

כאשר האדם מתבונן על המציאות בעיניו, עליו להסתכל אליה באמת ולא להשליך עליה את תחושותיו הפנימיות. או אז יבין, שלא הנחש ממית אלא תחושת הארס הפנימי.