דין השור וחסד הפרה

התגובה הראשונית למקרא הפסוקים של חטא העגל הוא תמיהה. תמיהה מה ראו ישראל לבחור לעשות את העבירה החמורה ביותר במעמד שכולו קבלת עול תורה ומצוות. כיצד התחולל מהפך כל כך קיצוני בין מעמד של יראה ורוממות למחול פגאני של עובדי אלילים מן הסוג הנחות ביותר. התמיהה הזו עוררה את פרשני המקרא והוגי הדעות לבאר את חטא העגל באופנים שונים. ביאורים המצמצמים את חומרתו של החטא או מנמקים את המניעים שהובילו אליו. נבקש בדברים הללו להציע ביאור נוסף, המיוסד על פרשנותו המופלאה של רמב"ן.

רמב"ן (שמות לב א-ב) מבאר את ה'בחירה' דווקא בדמות פסל של עגל העשוי כולו מזהב -

'אבל כי מן השמאל תבא מדת הדין לעולם להשיב על כל יושבי הארץ כרעתם. והנה במעשה המרכבה אמר 'פני שור מהשמאל לארבעתם', ולכן חשב אהרן כי המחריב יורה דרך מקום החרבן כי שם כחו הגדול,.., ורבותינו למדו אותנו הענין הזה, והם שגלו סודו, אמרו 'אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,.., ואני רואה היאך מתבוננין בי שאני יוצא בקרונין שלי שאתן להם את התורה,.., ושומטין אחד מטטראמולין שלי, שכתוב 'ופני שור מהשמאל', ומכעיסין אותי בו!'.. בחר זהב ולא כסף, בעבור שהוא מורה על מדת הדין, ומראהו כמראה אש..'.

רמב"ן מתאר התגלות של הקב"ה במעמד הר סיני באמצעות המרכבה העליונה. בחטא העגל, ישנו ניסיון של אהרן והעם לאמץ את אחד מהצדדים של המרכבה שראו בעיניהם. מבין ארבעת צדדי המרכבה, בוחרים ישראל בשור המבטא את מידת הדין ומבקשים שמעתה זו תהיה ההנהגה שתוביל אותם קדימה. גם הבחירה בחומר הגלם של הזהב נועדה להבליט את מידת הדין הרמוזה בזהב, הבוער כמו אש קטלנית.

ישראל רוצים אם כן לסגל לעצמם עבודת ה' שכולה דקדקנות הלכתית, עמידה בחוקים תובעניים כאשר מידת הדין מתוחה מעל כל מי שלא יעמוד בהם. האכזבה מאי ההגעה של משה מולידה בהם תחושה של טרגדיה אכזרית, שבה מי שלא יעמוד בציווי של האל נדון לחורבן מוחלט. את התפישה הזו הם תולים בראיית פני השור במרכבה. השור מסמל עבורם את נשיאת העול בהכנעה מוחלטת ללא מידה אחת של התחשבות. כך הם רואים את ההתנהלות מול האלוקים שהרג את אחיהם במצרים וכעת הרג גם את מנהיגם הנערץ.

אבל ההסתכלות הזו היא צרה מאין כמוה, אמת הוא שהקב"ה הוא אל קנא ונוקם אבל הקב"ה הוא הרבה יותר מכך. השור אמנם משמש במרכבה, אבל הוא אינו הפנים היחידות שמופיעות בה. משום כך, התיקון לחטא העגל יכול להיות רק באופן של גילוי חסד אלוקי מעל לכל הבנה שכלית. משום כך מי שמצליחה לתקן את העיוות של העגל הוא רק הפרה האדומה - 'משל לבן שפחה שטנף פלטרין של מלך אמר המלך תבוא אמו ותקנח את הצואה, כך אמר הקדוש ברוך הוא תבא פרה ותכפר על מעשה העגל' (במדבר רבה חקת יט יח).

מול התפיסה הרואה באל כמי שהורג את כל מי שמידת הדין פוגעת בו, באה התורה ומגלה כי רחמי האל גדולים עד כדי שהם מסוגלים לבטל את השפעתו השלילית של המוות. הפרה מסוגלת להחזיר את המציאות לנקודת ההתחלה שלה, בחסד גמור המבטל את כל הרושם של החטא. אחרי שקנחה האם את צואת בנה, הפלטרין של המלך חוזר להיות נקי כמבראשית בחסד מופלא.

אך אין מדובר רק בניקיון המשיב את הדברים למסלולם. מקובלנו שמידה טובה גדולה ממידת פורענות ואכן והחסד של הפרה גובר בהרבה על השאיפות השליליות של העגל. 'יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק' (פסחים קיב א) ואם כן, מתגלה בפנינו אמירה אלוקית מלאת רחמים יותר מהשפעתו השלילית של התפיסה הרואה בתורה כמערכת חוקים אכזרית. זאת הסיבה, שדווקא לאחר חטא העגל מגלה הקב"ה למשה את י"ג מידות של רחמים. הבורא מתגלה כאם הרחמנייה, שנשאה ברחמה את העגל הסורר ולא כשור זועם המבקש לנגוח בקרניו את הקרובים לו. פנים נוספות של המרכבה מתגלות לעם ומראות לו עד כמה עליו להרחיב את מבטו אל האלוקים הבלתי נתפש.