ובכן, מה נעדר היה איש עתי

אתי משלח [רש"י - בא האיש המשלח את השעיר לעזאזל ליום המחרת],

מצאו בשוק לכהן גדול-

אומר לו: אישי כהן גדול! עשינו שליחותך [רש"י - מכבדו לפני הבריות].

מצאו בביתו-

אומר לו: מחיה חיים, עשינו שליחותו.

...

אתהלך לפני ה' בארצות החיים - אמר רב יהודה: זה מקום שווקים.

תלמוד בבלי מסכת יומא דף עא עמוד א

בכל יום כיפור, בשעה של צהרים - בסדר העבודה, כשחמה בלב שמים

כולם חושבים ומספרים על הכהן הגדול - אבל אני נזכר באיש העתי, המאובק בחול

זה, שלא הפרישו מראש, שמא יפסל - אלא הכינו מאתמול להיום, בלי להתבלבל

לא קראו לו 'אישי' או הסתייגו 'שמא לא למד' - כבר שנים שהוא מכיר את המדבר כמלומד

ולא הוליכוהו, קראו לפניו או העסיקו אותו - רק מעט, מרחק סוכה אחת, יקירי העיר ליוו איתו

ולא בכו שהשביעוהו, שמא חשדו בנפש כשרה - כי אינו נכנס למקום שלהבת, רק לארץ גזרה

ולא כולם הביטו בו בחרדה, כמלאך משרת וקדוש - בחוצפתם, משערו המדובלל ניסו לתלוש

ובכלל, הוא אינו כהן, סתם איש מן הגליל - ולא נהדר מראהו כפעמוני זהב בכנף מעיל

הוא לא עומד בכותל המזרח, לו המעמד זר - הוא מתהלך בין סוכות, כאורח לא מוכר

ומציעים לו משקה ומאכל, אולי כנימוס - אבל, הוא מסרב, יש לו יום די עמוס.

ולא קשרו לרגליו שלשלת, שמא יתפגל - רק הוא נאבק בשעיר, שירד ויתגלגל

ובסוף היום, אין הוא עושה לאוהביו ארוחה - רק מחכה בסוכה במדבר, בודד, עד החשכה

ובמקום להצניע בגדים שנכנס לפני ולפנים - בגדיו טמאים, צריכים כיבוס כאילו היו מטונפים

ולמחרת, פוגש את עמיתו הגדול ועמו מסיח - וכולם רואים איך הוא מצטייר רק כשליח

ושניהם, שניצלו ממוות של חום ומצוות אלוהים - נפגשים בטבעיות בשווקים, בארצות החיים

אבל, בבית, כשאיש לא מאזין - ההבדל מטושטש, קשה מאוד להבחין

בין השחקן הראשי לעוד אחד ממאות הניצבים - כולם שליחים של מחיה מתים ברחמים רבים

וכמו שני השעירים הדומים במראה ובקומה ובדמים - גם האנשים, אחרי הכול, כל כך דומים

וככה, אני חושב לעצמי, במחשבות והרהורים - איך האמת נאמרת בחדרי חדרים

ונזכרתי בכל אנשי העיתים שאנחנו שולחים אל המדברות - בחייל, ברופא במיון, אימא בין נדנדות

וכולם שליחים נאמנים של העתים, הזמנים הדוחקים - מתאבקים, נאבקים, מאובקים

ובעצם, לא ודאי שיש הפרש או הבדל - כי אחרי הכול, כולנו שלוחי האל

והוא ביקש שניכנס אל הקודש וגם נצא למדבר - זה הקופח, הלא נוח, הפחות מוכר

וכך, שחציו של לשון הזהורית קשור בפתח ההיכל - והחצי השני בין קרנות השעיר המגולגל

המציאות משלימה את עצמה למרות שהיא מורכבת - אלף עזאזל עם איש אחד מבעד לפרוכת

וכולו, כולו הופך לבן, בשליחותו של מי שאמר והיה העולם