*תובנה לפרשת תצוה תשע"ז*

פרשתנו נפתחת בשמן המאיר את המנורה ומסיימת בענן הקטורת העולה מהמזבח.

שני הפכים יש לפנינו - השמן הנבדל מהמים ומגלה את ההבדלים במציאות באורו הזך; למול הקטורת המעורבבת מחומרים רבים ועשנה ממסך את החלל ומקשה על האבחנה.

למרות הסתירה, השילוב בין השנים יוצר דווקא שמחה - "שמן וקטרת ישמח לב". 

היכולת לדעת מתי נפרדים ומחדדים את ההבדלים ומתי מתמסרים לערפל מטשטש גבולות - היא השמחה המושלמת.

לצערנו, דומה שרובנו בוחרים בגישה אחת בלבד ודבקים בה, לא פלא שאנחנו עצובים?..