הערות מוסריות במסכת יומא

'שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין'

בפשטות, אפשר להבין שהכהן פורש מחייו, כאמצעי טכני להכנה ליום הכיפורים. בלשכתו, הכהן יוכל לשמור על טהרה וללמוד היטב את הלכות היום המסובך והמשמעותי. אבל, יתכן שיש כאן סיבה נוספת לפרישה מן הבית - את הניתוק הזה ניתן לדמות לתיאור של רמב"ם (מלכים ומלחמותיהם ז טו) אודות התחושות של הנכנס לקשרי המלחמה - 'מאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה..'. הכהן הלוחם עבור העם חייב לשכוח את חייו האישיים ולהתמסר לעבודה בפרישות מביתו.

'ומתקינין לו כהן אחר תחתיו, שמא יארע בו פסול'

המציאות הזו, של כהן שהחליף את חברו שאירע בו פסול היא מציאות שהייתה קיימת בתקופות אפלות בזמן שבית המקדש היה קיים. המתח בין הכהן שנפסל לבין הכהן שקיבל הזדמנות מפתיעה להיכנס אל הקודש היה אדיר. עד כדי כך, שהתלמוד הירושלמי (יומא א א) כותב שלא היו משאירים את שני הכהנים הללו לבד, מחשש שהכהן הפסול יהרוג את הכהן שמחליף אותו!. מאידך, במקום אחר, מתאר הירושלמי (שם) את שאיפתו של הכהן הזמני להישאר במשרתו החשובה לולא שהמלך אמר לו - 'אילו לא דייך אלא ששימשת שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם?! וידע בן אילם שהוסע מכהונה גדולה'. 

אבל, יכולה להיות גם מציאות אחרת. יש דעות ברבותינו שהכהן המחליף ביום הכיפורים, היה למעשה סגנו של הכהן הגדול שסייע לו בכל מהלך השנה (מאירי סנהדרין יט א). בין שני כהנים אלו הייתה מערכת יחסים אחרת לגמרי, של הערכה הדדית. הסגן שימש כמשנה לכהן הגדול - 'ויהיה עומד לימין כוהן גדול תמיד, וזה כבוד הוא לו' (רמב"ם כלי המקדש ד טו) והכהן הגדול מצידו - זכר שבטרם התמנה היה עליו לשמש כסגן הכהנים (ירושלמי יומא ג ח). בכך, מנהלים שני האישים החשובים הללו קשר הדדי של הערכה ושותפות. הכהן הגדול יודע בהיכנסו אל הקודש, כי הוא רק אדם העלול למכשול וכזה שיש לו תחליף. והסגן מצדו מבין, שכישלונו של הכהן הגדול הוא כישלונה של האומה כולה ואינו של אדם פרטי.