הליכה לאוהל התשובה

התורה חותמת את נאומיו של משה בתיאור הליכתו - "וילך משה", כאשר פרשנים רבים דנים בשאלה לאן הלך משה רבנו. נבקש להציע אחד מן הפירושים הללו המבואר בתרגום יונתן שלפיו הלך משה "לאהל בית התלמוד [המִדרשׁ]". אוהל מיוחד זה הוקם לאחר חטא העגל על ידי משה - "ומשה יקח את האֹהל ונטה מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אֹהל מועד והיה כל מבקש ה' יצא אל אֹהל מועד אשר מחוץ למחנה" (שמות לג ז).

משה עצמו התגורר במחנה לוויה, באמצעו של המחנה ובסמיכות למשכן. אבל במקביל לאוהלו הפרטי הוא הקים גם אוהל מיוחד ל'כל מבקש ה''. עיון בתרגום יונתן על האוהל הזה מגלה את ייעודו המיוחד - "והיה קורא לו אוהל בית תלמוד *והיה כל מי שחזר בתשובה בלב שלם לִפני ה'* היה יוצא לאהל בית התלמוד שׁמִחוץ למחנה מודה על חטאו ומִתפלל על חטאו ומִתפלל ונסלח לו".

לפי דברים אלו, משה רבנו הולך באחרית ימיו לאוהל מיוחד, המרוחק מכל אדם ומיועד למי שמבקש לחזור בתשובה. כדרכם של השוכבים על ערש דווי ומתוודים לפני מותם, גם משה רבנו בוחר באוהלה של תשובה. שמא בחר משה להתפלל על חטאו שבגינו מת לפני שנכנס לארץ, ושמא לימד את ישראל את שיעורו האחרון - השיעור על כוחה של תשובה..