הרהורים ותורה

על אברהם אבינו ויעקב ויינרוט אם נסקור את אירועי הפרשה המתרחשים אצל אברהם, נוכל לראות בהם מעשים של התנתקות. אברהם אבינו, איש החסד וההשפעה, מתבקש להפוך אט אט לאדם נפרד ומתבודד.  אברהם נפרד ממשפחתו וארצו, מבן אחיו לוט, ממלך סדום, מבעלי בריתו - ענר אשכול וממרא, מבן ביתו דמשק אליעזר, מישמעאל, מכלל האנשים הערלים. הוא נמצא מעבר אחד מול העולם כולו, נקרא יחידי, איש האמונה הבודד. באופן מפתיע, הפרידות הללו לא הופכות את אברהם לאיש תלוש. ההפך, מפרידה לפרידה הוא נעשה אדם כללי יותר , בעל השפעה מבורכת על כל האנושות והארץ. מפרידה לפרידה, גדל שטחה של הארץ המובטחת לו. עם כל התנתקות מהסביבה, מתחזק הקשר ונכרתת ברית. כיון שהפרידה מהאנושות אינה באה מתוך יאוש מלנכולי אלא מתוך דבקות אלוקית. אברהם לא רק זז הצידה אלא גם מתעלה למעלה. הוא רואה יותר אנשים, משקיף על סביבה גדולה יותר. יוצא מן העולם כדי לראות אותו במבט רחב. * השבוע, עם פטירתו של יעקב וינרוט התפרסם וידוי מרתק שלו. וידוי שמזכיר מאוד את אברהם, שנפרד מכל המגזרים ובכך זוכה להיות ברכה לכל הארץ. שם מתאר עו"ד ד"ר וינרוט שהי...

הופעתו הפתאומית של אברהם בתורה עוררה את תמיהתם של כל פרשני המקרא ודרשניו. ללא סיפור רקע או נימוק, אברהם זוכה לדיבור אלוקי ולהבטחות עצומות. בשל כך עולה השאלה הגדולה, כפי שביטא אותה רמב"ן (בראשית יב ב) - "והנה זאת הפרשה לא בארה כל הענין. כי מה טעם שיאמר לו הקב"ה 'עזוב ארצך ואיטיבה עמך טובה שלא היתה כמוהו בעולם', מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלהים או צדיק תמים. או שיאמר טעם לעזיבת הארץ שיהיה בהליכתו אל ארץ אחרת קרבת אלהים.. אבל להבטיחו בעבור יציאת הארץ אין בו טעם!" . תשובות רבות ניתנו לשאלה זו, נבקש בדברינו להתמקד באחת המופלאות שבהן - תשובתו של בעל 'שפת אמת'. לדבריו, המבוססים על דברי הזוהר, הנימוק להבטחות האלוקיות הגדול שאברהם שמע מהקב"ה הוא עצם היכולת שלו לשמוע אותן בפועל. כל אחד מבני האדם שומע קול אלוקי הקורא לו ללכת אל הארץ המובטחת ושם לזכות לברכה עצומה. הקול הזה מורה לאדם ללכת, להתקדם ולהתעלות אל יעדים רוחניים מופלאים. אלא שהעולם מסרב להקשיב, הוא בורח מהקול הפנימי הקורא לו להקשיב לעצמו ולהתחבר לפנימיות נפשו. אברהם היה אדם שלא נמנע מדבר...

למרבה הפלא יוסף בוחר לפתוח את השיחה עם אחיו השבים מארץ כנען בשאלה שהתשובה אליה כבר ניתנה לו בעבר. 'וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי: וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ:' (בראשית מג כז-כח) . מדוע הדבר הראשון שאותו טורח יוסף לברר הוא שלום אביו, שכבר הוברר לו שהוא חי. זאת ועוד, מה פשר הלשון הכפולה שיוסף והאחים נוקטים בה - 'השלום לו' ו-'עודנו חי'. יתכן, שבשל שאלה זו המדרש (בראשית רבה מקץ צב) מבאר שיוסף לא שאל על אביו יעקב אלא גם ובעיקר על סבו יצחק. 'השלום אביכם' זה יעקב, 'הזקן אשר אמרתם' זה יצחק, ויאמרו 'שלום לעבדך לאבינו'' . יוסף טורח לשאול שוב משום שהוא מבקש לכלול בשאלתו את יצחק, שהיה מבוגר יותר ועליו לא סיפרו האחים. אכן, תשובתם הקצרה של האחים המשמיטה את יצחק, מגלה ליוסף לראשונה שסביו נפטר. תשובה דרשנית זו מותירה מרחב גדול לפירושים נוספים. פירושים אלו מבקשים להרחיב את המושג 'חיים' ולבאר כי אין מדובר פ...

ספירת היסוד היא הספירה התשיעית מתוך עשר הספירות שבהן בורא הקב"ה ומנהיג את כל העולמות. זו אחת הספירות המפורסמות ביותר, שבאה לידי ביטוי בתפילות רבות ובעבודה פנימית ומעשית שנועדו לתקן את פגמיה. זאת, משום שספירה זו נועדה להבטיח מעבר ראוי בין שמונת הספירות של השכל והמידות ובין הספירה היישומית של המלכות. כל השפע מתנקז אל מידת היסוד ומתוכה הוא מגיע להשפעה מעשית, לא מדובר בסגנון אחד של המציאות אלא בשורש ההוויה כולה. מידת היסוד, כמו המים, היא מקור חיים לעולם ולמציאות. בשל כך, היא סובבת את כל המציאות ואינה יכולה להשאיר מקום שלא יהיה מבוסס על היסוד. ממש כמו שכל רצפת הבית חייבת לעמוד על יסודות איתנים. יש אנשים שזכו להיות אלו שכל העולם מיוסד ומבוסס עליהם. דמותו של מי שזכה לכך היא דמותו של הצדיק - ' צדיק יסוד עולם'. הצדיק הוא מי שחונן ונותן שפע לכולם אולם עושה זאת כפי המידה הראויה והנכונה. כך למשל הוא נותן צדקה אך גם מקפיד לעשות צדק. הצדקה של הצדיק היא למעשה הענקת חיים לעולם 'וצדקה תציל ממוות'. לעומת זאת, כאשר מוגבל כוחו של האדם להשפיע טוב הוא נאלץ להתכנס פנימה ולאסוף את ...

חכמתו של שלמה המלך החלה בחלום, חלום שבו ביקש (מלכים א ג ט) 'וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ' והתבשר מאת הקב"ה (מלכים א ג יב) 'הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ' . בסיומו של החלום, מחליט שלמה לערוך משתה (מלכים א ג טו) - 'וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו' . ממשתה חד פעמי זה למדו חז"ל במדרש (ילקוט שמעוני מלכים א קעה) הלכה מיוחדת - 'אמר רבי יצחק: מכאן שעושים סעודה לגמרה של תורה' . דברים אלו היו העוגן לדברי הפוסקים המציינים מנהגים שונים הקשורים לסעודות בסיומי לימוד שונים. כן מצאנו בפוסקים שנהגו לעשות סעודה כשמסיימים ללמוד מסכת או ספר (אורחות חיים א הל' תלמוד תורה) - 'ונהגו לעשות סעודה ביום סיום הספר' . באופן דומה ביום שמחת תורה (אור זרוע שכ) - 'עושים חתני התורה סעודה גמורה ומזמנין מבני...

ספירת המלכות היא הספירה האחרונה מתוך עשר הספירות שבהן בורא הקב"ה ומנהיג את כל העולמות. בהבנה הפשוטה, מלך הוא מי שהכול שייך לו והוא הכי חשוב בממלכה. אבל למעשה, התיאור הזה מתאים לאדם עשיר מאוד או לגברי המקומי. למלך יש עוד תפקיד והוא להחליט ולמשול בממלכה. נמצא שעיקר הגדרתו של המלך הוא כמי שמשפיע לאחרים ולכן זאת אם כן הגדרתה של מידת המלכות. לכל אדם יש כוחות נפש ורצונות גדולים, כישרונות רבים ודברים שטורדים את מנוחתו אלא שאין לנו יכולת ואמצעים לממשם ולהוציאם אל הפועל. כשאדם מתמנה למלך הרי שלא השתנה דבר בכישרונותיו או שסיגל לו רצונות חדשים, כל שהשתנה הוא היכולת והאפשרות שלו ליישם את הדברים. לכן, מידת המלכות היא המידה שדרכה הקב"ה משפיע את השפע האלוקי המורכב מששת המידות שקדמו לה. אמת היא שבניגוד לאדם הזקוק למלוכה על מנת להיות מסוגל להשפיע, הבורא הלא יכול ליישם את כל רצונותיו ללא שיקבלו אותו כמלך. אבל מחמת חסרונות המציאות ורצונו יתברך, הוא קבע שגזירותיו יצאו אל הפועל רק כאשר מלכותו תשרה בעולם. תכונה זו נקראת 'שכינה', והיא מציאות שבה מלכותו של הקב"ה שוכנת באר...

נפש האדם מחולקת לעשר כוחות, המתאימים לעשר הספירות. למעלה מעשר כוחות אלו, יש את כח הכתר. כח הכתר הוא הארה למעלה מספירות החכמה-בינה-דעת, המתבטאת בכמה אופנים שבירור שלהם יכול ללמדנו רבות על כוחות אנושיים ואלוקיים שאינם מוגבלים בעולם השכל והעשייה. את ביאורנו נתחיל דווקא בהתוודעות להארה האלוקית המתגלה בספירת הכתר. הארה זו רמוזה בשמו של הקב"ה המתגלה בספירה זו והוא שם "אהיה", המרמז על התגלות עתידית הקודמת להתהוות. התגלות שהיא שורש למציאות ומוכנות ליצירה מבלי להתחיל אפילו בהתנוצצות החכמה הראשונית. בשם זה מתגלה האל למשה עוד בטרם התחיל השלב הראשון ביציאת מצרים. ספירת הכתר אינה מכילה דבר היא 'אין', אולם עצם מציאותה היא ההבטחה להופעת הספירה הראשונה -   "החכמה מאין תמצא" (איוב כח יב). אם השפע האלוקי בכתר מתגלה רק באופן של הבעת רצון להתהוות ומוכנות לכך הרי שעבודתו של האדם היא להמתין בסבלנות לקבלת השפע המובטח. לשם כך, נעיין קמעה בתהליך המתרחש בסוף ספר איוב. לאחר שיג ושיח ממושך בין איוב לשלושת רעיו, שלא העלה דבר,מבין אליהוא כי כל הדיון התיאולוגי משולל מעיקרו. ...