הרהורים ותורה

באחד הפסוקים המופלאים בפרשה העוסקים בתיקון המשפט נאמר (דברים טז כ) - 'צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ' . התורה אינה מפרטת מהו האופן שבו יש לרדוף אחרי הצדק ומאידך בוחרת בלשון כפולה של המילה 'צדק'. גם הנימוק שהתורה מביאה לרדיפת הצדק והשכר הבא בעקבותיה - חיים וירושת הארץ - לא נראה כקשור למהות הציווי. נבקש להאיר קו פרשני מופלא לפסוק זה, המיוסד על פרשני התורה בדרך הקבלה ותורת הסוד. רמב"ן (שם) מביא את דברי מדרש ר' נחוניא בן הקנה - חיבור קבלי עתיק וקדמון - המגדיר את המושג 'צדק'. צדק היא מידת הדין ששורה בעולם והיא תובעת מן האדם לשפוט את מעשיו והתנהלותו. אם האדם יבחר לדון את עצמו הוא יזכה לחיים ארוכים אולם אם הוא יתעלם ויתמלא באדישות, המציאות תשפוט אותו בעל כורחו. התביעה לרדיפת צדק אם כן, היא תביעה לחשבון נפש ושיפוט עצמי מתמיד. תוצאותיו של השיפוט הזה יהיו חיים מלאי שלווה וירושת הארץ במתנה גמורה. דברים כגון אלו מובאים בכתבי רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן א טו) , שמאריך לתאר את הה...

הזוג הראשון שחגג את שבעת ימי ה'שבע ברכות' היו יעקב ולאה. אחרי הגילוי של ההחלפה והויכוח עם לבן נקבע הסכם - "מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת". כלומר, אחרי שבע שנים שיעקב עבד עבור רחל, הוא נושא כעת את לאה. רק בתום שבוע השמחה של שבע ברכות הוא ישא את רחל ואז יתחיל לעבוד עבורה עוד שבע שנים. *** מה עושה יעקב בימים האלו?, הפסוק מגלה - "וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת". על כך כתב בספר באר מים חיים: "צריך לדעת מה עשיה עשה יעקב הלא הוא לא עשה כלום כי אם שב ואל תעשה היה שהמתין?.. ואך כי לבן ביקש מיעקב.. שתעשה אתה השמחה והסעודות הצריכין להיות בשבעת הימים בכדי שידעו הכל כי כבר נתרצית בלאה ואינה אצלך באונס והכרח". יעקב לומד להכיר את לאה. הוא משמח אותה, הוא מתגבר על ההפתעה ומתוודע אליה. את רחל הוא אהב ממבט ראשון, אבל את לאה הוא יאהב ממבט חוזר ונשנה. *** חיי הנישואין הם לפעמים בחינת לאה ולפעמים בחינת רחל. יש בהם צדדים של מסגרת וצורך לצד הלהט וההרמוניה....

לפני שאליעזר מגיע אל הבאר בחיפושיו אחרי שידוך ליצחק הוא נושא תפילה: 'וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה, אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי' (בראשית כד יד) . התפילה הזו טומנת בחובה תנאי מופלא מאוד, ואפילו יומרני. אליעזר מבקש דבר שהוא לא נזקק לו, כל מבוקשו הוא למצוא מישהי ממשפחת אברהם. מדוע אליעזר לא ביקש בפשטות למצוא שידוך כזה ולמלא את שליחותו בפשטות בלי דרישות מוגזמות. כנראה, שאליעזר למד זאת מאדונו הגדול - אברהם אבינו. כשאברהם מתפלל על סדום הוא לא מתפשר, הוא מבקש להציל את כל חמש הערים ולא מסתפק בהצלת לוט או בויתור על עיר אחת. אברהם לימדנו באותה שעה פרק בהלכות תפילה, המתפלל צריך לבקש בתפילתו את השאיפות הכי גבוהות שלו ולא להסתפק בצרכיו הפעוטים. אברהם היה יכול להתפלל רק על לוט אבל הוא בחר לבקש על תיקון העולם כולו, על עשיית המשפט בחסד וחמלה. אליעזר, עבד אברהם, הולך גם הוא בדרכיו ומבקש לזכות לשידוך מופלא מעל לגדרי הטבע. האישה שהוא מתפלל עליה צ...

בהכנות לשבעת ימי המילואים מצווה התורה את הכהנים להישאר באוהל מועד במהלך אותם ימים. כך מתואר הציווי (ויקרא ח לג,לה) - 'וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם: וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי:' . הציווי שלא לצאת במשכן ולשבת בו במשך שבוע ימים נראה כמיותר ולא הכרחי. רבותינו ביקשו לבאר את איסור היציאה מאוהל מועד במספר דרכים המובילות אותנו. רמב"ן (ויקרא ח לה) מבקש לצמצם באופן משמעותי את האיסור, לדבריו - הנשענים על דברי המדרש - הציווי הוא רק שלא לצאת מן המשכן 'עד שישלימו כל העבודה המוטלת עליהם באותו העת' . כלומר, אין כאן מעשה מיוחד השמור לחנוכת המשכן אלא 'מצוה נוהגת לדורות, שלא יניח כהן עבודה ויצא' . אין זה מכובד שבאמצע עבודת הקרבנות יניח הכהן את כלי עבודתו ויצא לצרכיו האישיים. דברים אלו מעוררים תמיהה, שכן אין לאיסור זה משמעות בימי המילואים שבהם הכוהנים לא עסקו כלל ב...

כמעט מובן מאליו, שהתשובה צריכה להיות מחוברת אל המציאות, היא הרי נוגעת בה ומתייחסת אליה. בכל עת וזמן, ישנם חטאים חדשים, דילמות המשחרות לפתח ושאלות המתחדשות לבקרים. למרות כל זאת, רובנו חוזרים על התשובה ולא חוזרים בתשובה - אותו וידוי, אותה סליחה, אותו מקום ואותה הרוח. חז"ל מתריעים רבות מתשובה שכזו; הממשיך להתוודות על חטאיו בעבר, לאחר שכבר שב עליהם, כונה בלשונם "כלב השב על קיאו" והמתעלם ממצבו העכשווי נמשל ל"סוס שוטף במלחמה". אל לו לאדם לעשות תשובה הדומה לזו של השנה הקודמת או המנסה לחקות את זו של האחר, "אין האמת של אדם זה דומה לחברו ואין שעה דומה לחברתה" [ליקוטי הלכות, הל' גניבה סעיף ט]. "כל זמן מאיר בתכונתו" כתב הרב קוק [אגרות הראי"ה, אגרת שעח] ואני מרשה לעצמי להרהר בקול מעל במה זו, על הארת תכונת הזמן של השנה שמסתיימת בימים אלו. כשאני מנסה להעלות זיכרון שנה זו לפניי, עולה בי שאלה אחת הזוקקת עשיית תשובה ומתן תשובה. האירועים שאירעו בשנה שנסתיימה לה ערערו בצורה חריפה את סמכותם של הרבנים. *** מה לא היה לנו השנה? - התבטאויות ...

בבואנו לתהות על מקורו של רבי עקיבא, גדול מלמדי תורה שבעל פה, נופתע לגלות שהוא מגיע מייחוס פשוט במיוחד. הגמרא (ברכות כז ב) מתארת שחכמים חששו מלמנות אותו לנשיא 'דלית ליה זכות אבות' והוא מצדו הגיב בצער לאחר שרבי אלעזר מונה במקומו - 'לא שהוא בן תורה יותר ממני אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה ' (ירושלמי ברכות ד) . אכן, הרמב"ם (הקדמה ליד החזקה) מתאר שרבי עקיבא היה בן גרים - 'ור' עקיבא בן יוסף קיבל מר' אליעזר הגדול ויוסף אביו גר צדק היה' . לא פלא, שהמדרש (אבות דרבי נתן יב ב) מעיד עליו שהוא דוגמה למי שלמד מעצמו ולא מאבותיו שהרי 'אף ר' עקיבא לא זכו לו אבותיו' . לא זו בלבד שאביו של רבי עקיבא היה נכרי, הוא גם השתייך למוצא מאוד מפוקפק. הגמרא (סנהדרין צו ב, גיטין נז ב) מספרת ש 'מבני בניו של סיסרא למדו תורה' או 'למדו תינוקות בירושלים' כאשר ר' ניסים גאון (ברכות כז ב) מעיד שכוונת הגמרא היא לר' עקיבא בעצמו. סיסרא הרשע מצא את מותו באוהלה של יעל לאחר מלחמתו ב...

בדברי חז"ל (אבות דרבי נתן ב יב) מוצג רבי עקיבא כדגם מופלא ללימוד תורה המתגבר על כל הקשיים ותנאי החיים המורכבים, ביניהם היותו מטופל בילדים. על דמותו של רבי עקיבא דובר רבות, ננסה בדברים הבאים לעסוק גם בדמותם של בניו ובניו. אחד מבניו הוא רבי יהושע, שמוזכר כמי ששואל את אביו בהלכות נגעים (שבועות ו א) ויש אומרים שהוא רבי יהושע בן קרחה המופיע בתלמוד פעמים רבות (תוס' שבת קנב א) . התוספתא (כתובות ד ז) מתארת שהוא התנה עם אשתו בכתובתה שהיא זאת שתפרנס את הבית בעוד הוא יעסוק בתורה. אולם במציאות נוצר קושי בין השניים, בשנות הבצורת האישה לא עמדה בעומס וקבלה על התנאי בפני חכמים. כששניהם עומדים בבית הדין, רבי יהושע מבקש מאשתו לספר על התנאי שלהם והדיינים נאלצים לומר לה שעליה לעמוד בהתחייבויותיה. הסיפור בין רבי יהושע ובין אשתו מזכיר לנו סיפור אחר, הסיפור על רבי עקיבא ורעייתו. גם הם התחתנו מתוך חלוקה ברורה של בעל לומד ואישה מפרנסת. אבל מה שהצליח מעל למצופה אצל רבי עקיבא, נקלע למשבר עמוק אצל בנו. לא רק בנו של רבי עקיבא ניסה לחקות את הוריו, גם בתו ביקשה ללכת בדרכיהם. הגמרא (כתובות סג א)...

המדרש [שמות רבה כח] מספר שכאשר משה רבנו עלה לקבל את התורה, המלאכים ביקשו למנוע ממנו לקחת אותה ולפגוע בו. באותה שעה, הקב"ה שינה את פניו של משה על מנת שיהיו דומים לפני אברהם אבינו. ואז אמר להם הקב"ה: "אין אתם מתביישין ממנו? לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו?". דבריו של הקב"ה למלאכים שופכים אור על מהות התורה והגדרתה. המלאכים מבקשים שהתורה תישאר כעיון רוחני, הבנה שמימית ללא יישום מעשי. אבל הקב"ה ממחיש להם עד כמה הם טועים בהבנתה של התורה. האכילה והשתייה אצל אברהם הם ביטוי של ערכי התורה ומצוותיה. אם המלאכים אכן חוו את הכנסת האורחים של אברהם - הרי שהם אמורים לדעת כי התורה ראויה להינתן לבניו.

רגישותו של הרב עובדיה כבר נודעה במקרים רבים ובסיפורים אינספור, ישנם תיעודים רבים למעמדים מרגשים בהם עיניו של הרב זלגו דמעות וליבו נמס כמים. כך למשל בכה הרב באמצע שיעור כשסיפר על בית המקדש שנחרב ,   כשנפגש עם הרב שיינברג ותיאר את עוונותיו או בשעה שנפגש עם ילדה שמשפחתה נספתה בתאונת דרכים קשה . לאור זאת, ננסה לסקור מעט מן הפסקים שבהם רגישות לבו של הרב עובדיה השפיעה על אופן הפסיקה, על הכרעת הדין ואפילו על ניסוח המסקנה ההלכתית. הרב עובדיה זכה לגאונות עצומה, הידע והבקיאות שלו היו נדירים בדורות האחרונים, יכולת ההכרעה וחריצת הדין נודעו לשם ולתהילה. נעיז ונאמר, כי לא יתכן שגאונות כזו נבעה רק ממוח מבריק או מעמל רב, זו גאונות השמורה למי שליבו מלא וגדוש באהבה לה', לתורתו ולעמו. לבו של הרב עובדיה היה מקור לחכמת לב מיוחדת, שסייעה לו בזיכרון הלימוד, בעומק הפלפול ובהכרעת ההלכה. לא רק שכל עצום וזיכרון גדול אלא גם לב מלא שותף למלאכת הלימוד ומתוך כך זכה הרב למעלה שרבים רבים לא זכו לה. רגישות בפסיקה אינה רפיסות או נטייה לגחמות לב, אין כאן גיבובי תחושות או אינטואיציה העומדת בפני עצמה. הרב ...