שינוי המחייב עשיה

סיום מעשה הבריאה מתואר בתורה [בראשית ב ג] בברכת הבורא ליום השבת - 'וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכָּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת'. סיומו של הפסוק במילה 'לעשות' נראה בעיני רבים מרבותינו כתוספת שלא ניתן להתעלם ממנה. אין כאן רק בריאה מושלמת אלא יצירת עולם המאפשר, שלא לומר מחייב, עשיה נוספת. על פשרה של עשיה זו ומשמעותה נאמרו דברים רבים, ביניהם דבריו של הנצי"ב.

הנצי"ב מבאר שהעשיה המתוארת בפסוק היא כל השינויים שיהיו בחוקי הבריאה במהלך ההיסטוריה. מקומות בהם חוקי הטבע ישנו את פעולתם, התרחשותם של ניסים ונפלאות או עצירה חריגה של מחזור הטבע. כל אלו הינם מעשים שאינם לפי מלאכת הבריאה וכל מטרתם היא להראות או להזכיר שהקב"ה הוא הבורא והעולם פועל בהשגחתו ולא בכוחות טבעיים המתנהלים בכוחות עצמם. או אז, מגיע העולם לתכליתו והוא הופך ליצירה עשויה הממששת את יעודה לשמו נבראה -
'והנה תכלית כל הבריאה הוא כבודו יתברך, והנה אין מתגלה כבודו ית' אלא ע"י שנויים שנעשה בבריאה אם לשעה זו אם לרוב ימים, ומזה נודע שהקב"ה הוא הבורא והוא המקיים בהשגחתו, על כן עושה תמיד לפי צורך השעה, וכל זה נכלל בזה המקרא אשר ברא אלהים לעשות, לשנותן לפי השעה בהשגחה פרטית, והוא גמר תיקון באשר מזה מגיע לתכליתן שהוא כבודו יתברך'.

בהרחבתם של הדברים [הרחב דבר] מבאר הנצי"ב שהדברים אמורים גם על שינויים קלים שיש בטבע הבריאה. העולם אינו פועל כפס יצור המייצר מוצרים זהים בקצב קבוע, הוא דינאמי ומשתנה ובכך מראה שאינו טבע קדמון אלא יצירה המתחדשת בכל יום. למרות שהיה ראוי שחוקי הטבע יפעלו באופן קבוע וידוע, מציאות כזו שבה החיטים צומחים בגודל זהה ובכמות צפויה מראש היא מציאות שבה קשה לחוש את נוכחות הבורא ובכך עלולה להתפספס מטרת הבריאה כולה.

הדברים מקבלים נופך נוסף בהקדמתו של הנצי"ב לפירושו על התורה, שבו הוא מתאר את הביטוי 'לעשות' לא רק כמצווה לעסוק בגילוי רזי הבריאה ומציאות הבורא בקרבה. בהקדמה מוצא הנצי"ב את הרעיון כרלוונטי גם לתחום לימוד התורה - 'שהתורה לישראל הוא חלק מהבריאה. ממילא מובן שכמו שעל חכמי אוה"ע החוששים לכבוד אלהים מצוה לחקור בחכמת הטבע שהוא הבריאה.. כך עלינו מי שיש לו יכולת מצוה לחקור בעומק לשון התורה והוא כבוד אלהים'. מוסיף הנצי"ב ללמוד מן הדברים כמצווה חשובה הנוגעת לכל התורה כולה - 'שהוא מצות עשה מן התורה לשמור ולעשות את כל דברי התורה. ועל זה נכרת הברית בערבות מואב ללמוד וללמד לשמור ולעשות. ופירוש לשמור ולעשות הוא לבאר ולחדש בתורה כל האפשר'. שמירת ועשית התורה בפרשנותו של הנצי"ב אינה רק קיום מצוות לא תעשה ועשה אלא גם חידושים הלכתיים וביאור המקראות [ראה עוד העמק דבר ויקרא יח ה].

במילים אחרות, במציאות אחרת הקב"ה היה יכול לתת את התורה כשהיא מוגמרת וכוללת את כל החידושים והמסרים כבר בנתינתה מסיני. למעשה, זאת הייתה המציאות ההגיונית יותר מאשר המציאות בה בני אדם מחדשים ומגלים פירושים שלא היו ידועים לדורות הקודמים. אבל, ממש כפי שעשה הקב"ה במעשה הבריאה, התורה ניתנה באופן שצריך 'לעשות' את כל דבריה. כך, הקב"ה מבטיח שהאדם לא יראה בתורה כדבר העומד בפני עצמו באופן מנותק אלא ימצא בה דיבור ואמירה הרלוונטיים לו. בכל מקום שבו האדם יראה קושי או סתירה הוא לא יוכל להתעלם ממנו או לחילופין לכפור בכל. הוא ישמע את נותן התורה קורא אליו ומצווה עליו 'לעשות' - לחדש, לתרץ, לבאר וליישב.


לא תורה חתומה וסתומה ניתנה לנו אלא תורה מלאה שינויים יוצאי דופן ומעוררי מחשבה, לא בריאה מוכתבת מראש ומקובעת בתוצאותיה הטבעיות ברא האלוקים אלא עולם הפכפך ומפתיע. כל אלו מהוות עבורנו הזדמנויות שבאמצעותן נוכל באמת להיפגש עם נותן התורה ובורא העולם.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

רבנות קהילה - ראשי פרקים למחשבה..

הארה לימי חנוכה - מספרים בחנוכה

לדעת להאזין לתרועה