קין והבל - תפישות מוטעות במהות האדם

המשנה (סנהדרין ד ה)  מתארת - "כיצד מאיימין את העדים? על עדי נפשות היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן.. "לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא".

לא ברור לנו מדוע יש באמירות אלו משום איום על העדים, וכי הם איבדו נפש אחת או מבקשים לקיים נפש אחת. האיום נועד לגרום לעדים לומר אמת צרופה ובמקום זה הוא מטיח דברי תוכחה על חשיבות האדם שהיו מתאימים אולי לרוצח לפני הוצאתו לדין.

קושיה נוספת העולה מן הדברים היא על הכפילות שיש בהם, ברור הוא שאם מי שמאבד נפש איבד עולם הרי שמי שמקיים נפש מקיים עולם. מה ראתה המשנה לטרוח ולהביא את צידו השני של המטבע?

האדם נברא יחידי, אבל הדור הבא כבר נברא כפול. לאדם היו שני בנים, שיש אומרים שאפילו נולדו כתאומים. כאן, הגיע המבחן אודות הסתכלות האדם על משמעותו ועצמיותו. במבחן זה נכשלו שני הבנים. קין ראה בעצמו את חזות הכול, איש הקניין והגאווה, שהשני רק מפריע לו ומסכן את מעמדו. הבל לעומתו, ראה בעצמו כהבל שאין בו ממש, מלא חסרונות ופגמים וחסר יכולת השפעה. באופן זה, קין מיד פעל בהבאת קרבן אולם כזה שלא פוגע יותר מדי בנכסיו ואילו הבל פשוט נגרר אחריו.

בשתי התפישות הללו עלולים העדים הבאים להשפיע על העולם להאמין. מחד, הם יבקשו להשפיע במקום שבו עליהם למשוך את ידיהם, להעיד עדות לא מבוססת, לחרוץ דין ללא ענווה ואורך רוח. מאידך, הם יכולים להתייאש ולהימנע מלפרסם את דבר העבירה או מלהביא את החוטא על עונשו. חייהם של שני אנשים מוטלים על כף המאזנים - אם העד ילך בדרכו של קין הוא עלול להרוג את הנאשם מבלי שמגיע לו ואם העד יבחר בדרכו של הבל הוא עלול להותיר את הרוצח חופשי. כפי המתואר בסופה של המשנה - "ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת והלא כבר נאמר "והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד" ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה והלא כבר נאמר "באבוד רשעים רנה"".

התפישה של קין מכירה במשמעות האדם רק כשהוא פועל, אז כוחו וקניינו של האדם באים לידי ביטוי. ביום מותו של האדם, התפישה של קין לא מוצאת בו שום ערך והיא רואה בו את מלוא שפלותו. לתפישה הזו אנו מדגישים את קיומו של האדם האחד כקיום עולם מלא. אבל ההכרה של הבל מכירה במשמעות של האדם רק כשהוא אובד. אז, תחושת החידלון מפחיתה בחסרונות הגשמיים של האדם ומעלותיו הרוחניות מתבלטות כאבדן עולם מלא.

אנחנו חיים בתקופה שבה מכירים בערכם של אנשים רק כשהם הולכים לעולמם בנסיבות טרגיות ומזלזלים בפעולתם של מפגעים בודדים. אולי, אולי כדאי להבין שהתפישה הזו - שהייתה נחלת הבל - גם בה יש חסרונות לא מועטים. אולי, כדאי להבין כמה כוח יש לכל אחד מאיתנו, לקנות תורה ולקנות מצוות, לפעול ולעשות, ללמוד ולהשפיע. אדם אחד, צעיר, בפעולה אחת, יכול לזרוע בהלה והרס בציבור שלם. על אחת כמה וכמה, שאדם אחד, בשיעור אחד, בשאלה הלכתית, במעשה חסד, יכול לבנות עולמות עולמות של טוב.