הפיקח שלא ראה

כבר נודע בשערי הדרוש שאלת חז"ל על מעשיו של קרח - "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זו? אלא עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו שמואל ששקול כמשה ואהרן … ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה ועומדת להם ומשה היה רואה יפה" [במדבר רבה יח ח]. לשונם של חז"ל שזורה בביטויים רבים המשותפים לעניינה של הראיה - כוחה והשפעתה. נתבונן [הלא בראיה עסקינן..] מעט בדבריהם של חז"ל ונלמד מהם יסודות חשובות על השקפת עולמנו וראיית המציאות.

ראשית, מגלים לנו חז"ל שקרח פיקח היה. את הפיקחות אנו פוגשים במקרא בהקשרים של ראיה גשמית ולעיתים אפילו נסית. הפיקח הוא הפכו של העיור, כפי שעולה משאלתו של הקב"ה - "מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר" [שמות ד יא] או מהבטחתו - "אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים" [ישעיה לה ה]. יתרה מזו, פקחות אינה רק היכולת לראות חפצים גשמיים, פקחות היא יכולת לראות מחזות פנימיים ועמוקים. לאחר חטא עץ הדעת, אדם וחוה מקבלים את היכולת להבין את מצבם הרוחני "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם" [בראשית ג ז]. כמותם, גם הגר זוכה לראות מראות אלוקים ולהתפקח מדאגתה לבנה - "וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ" [בראשית כא יט]. עד כדי כך, שהרמב"ם מבאר את הפיקחות כראיה שכלית בלבד - "ודע כי זאת המלה, ר"ל "פקח", לא תפול בשום פנים אלא על עניין גלות ידיעה, לא ראות חוש יתחדש" [מורה נבוכים א ב].

קרח אינו סתם חכם או אסטרטג מתוחכם, הוא אדם שניחן בראיה למרחוק ומסוגל לצייר לעצמו מציאות שטרם יצאה אל הפועל. קרח מצוי בדור המדבר אבל בעיני רוחו הוא כבר חוזה בשלשלת גדולה היוצאת מצאצאי צאצאיו. יש ששאלו על מאמר חז"ל זה - מנין שאכן היה קרח פיקח, אולם לפי דברינו הדברים מיושבים. אם קרח לא היה פיקח והיה ללא יכולת לראות דברים הסמויים מן העין, הוא לא היה מנסה כלל לערער על סמכותו של משה.

אבל יכולות הראיה של קרח, שהפכו אותו לפיקח, הם אלו שכרו את הבור שבו נפל לבסוף. כאילו רצתה האדמה לומר לו - דע לך שמתחת לפני הקרקע תמיד חבויים מקומות נוספים. מי שסומך רק על ראייתו, בוחן רק את הנראה בעיניו - גם אם הוא רואה למרחוק - הוא מועד לכישלון. פקחותו של קרח היא שהביאה אותו עד ש"ראה לשטות" שכן "עינו הטעתו". יכולתו של האדם, גם זה הרואה מעבר להווה ולטווח הקרוב, היא מוגבלת ועלולה להביא אותו להבנות שגויות וראיות מסולפות. הוא מאשים את כולם בעיוורון - "הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, תְּנַקֵּר?!" אבל הוא עצמו מתהלך כסומא בהבנת המציאות.

מעניין מאוד, שגם שמואל - מצאצאיו של קרח - נכשל בעניין זה. גם הוא אמר "אנוכי הרואה" וגם הוא קיבל את תשובתו של הקב"ה: "האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב!". במקביל לעלי העיור, שמואל מקבל את הרושם שהאדם מסוגל לראות את האבדות והנסתרות. אבל כמו זקנו קרח, גם שמואל הנביא לומד את החידוש מאיר העיניים - "האדם יראה לעיניים", הא ותו לא!.

מעבר למה שנראה לעיניים, יש תמיד רובד נוסף. מעל מראה העיניים יש את הבלתי נראה, מאחורי ההשתקפות הרגילה חבוי מראה מסתורי נסתר. הנזכר בזה בפעם הבאה שיתגלה מול עינינו מראה מבטיח או מחזה מתסכל  - בעינינו הדבר!.