השנייה שלפני יריית הפתיחה

יציאת מצרים הייתה בחיפזון. התורה מצווה בפירוש שכל אכילת קרבן פסח צריכה להיות באופן חפוז ונחפז -

וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה'

שמות יב יא

האכילה צריכה להיות במהירות, היא מתחילה בחצות ומסתיימת תוך מספר שעות. האוכלים כבר

לבושים ליציאה מהירה וכל החפצים כבר ארוזים על מנת למנוע זמן מיותר. המהירות של היוצאים השפיעה על הלחמים שלא הספיקו והפכה לציון משמעותי של יום היציאה ממצרים כחג המצות - לחם המהירות והחיפזון שלא הספיק להגיע לייעודו המלא.

לא רק עם ישראל חי בתחושת חיפזון, מהירות וזריזות; גם הקב"ה בעצמו פועל במהירות לגאול את עמו מארץ מצרים. המדרש מבאר שהדילוג על בתי ישראל וההצלה של הבכורים נבעה מכך שהקב"ה מיהר להכות במצרים ולהוציא את עמו במועד שנקבע מראש -

'ואכלתם אותו בחפזון' זה חפזון ישראל.

אבא חנין אומר משום רבי אלעזר: זה חפזון שכינה, שנאמר 'קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים'.

מכילתא בא פג

בחסידות ביארו שהחיפזון איננו רק אירוע חד פעמי או תחושה רגעית של העם היוצא ממצרים, אלא תיאור מהותי של כל אדם שמנסה להשתנות ולהיטיב את דרכיו. תחילת השינוי מוכרח להיות באופן מהיר וחותך המנצל את ההתעוררות הרגעית ואת ההזדמנות שאולי לא תחזור -

ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון, כמו שמצינו בפסח מצרים שהיה נאכל בחפזון ולא פסח דורות. מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאוות עולם הזה שהוא מקושר בהם צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה' ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם אולי יוכל.

צדקת הצדיק א

אבל רגע לפני שטף המהירות שמילא את בתי ישראל בליל פסח, ניתן למצוא אי של שלווה ונחת שבו בני ישראל דווקא התאזרו בסבלנות והשתהו לא מעט. התורה ציוותה את ישראל לקחת את קרבן הפסח ארבעה ימים לפני המועד המתוכנן. ארבעה ימים, שבהם עם ישראל רוקם חלומות ומתכנן תכנונים; שבהם עם ישראל רואה את הקרבן אבל בוחר שלא לעשות שום מעשה בטרם תגיע השעה הראויה. בימים אלו עם ישראל מתחנך, הוא מתחנך להיות סבלן ולהמתין לציווי האלוקי, הוא מבין שלא דוחקים את השעה ושבן חורין לא ממהר כמו עבד נבהל. כך מתאר המשך חכמה את מטרת הציווי -

שפסח מצרים היה מקחו מבעשור כי ההשגחה רצתה לעשותם גוי מצוין בנימוסיו ויהיו ראוים להנהגה מסודרה ומתנהגת תחת גדוליה ויוכלו לעצור בעד מאויי לבבם ורסן תאות נפשם וינהגו במשטר חזק. לכן כאשר ישתוקקו כולם להיות חפשי וידע השי"ת כי יעמדו בכורי מצרים מפני פחד דברי משה בשם ד' על נפשותיהם ויבואו אל פרעה וילחמו בעד נפשם עם חיל פרעה וירבו חללים על פתח פלטין של פרעה ואז כי ילכו מי יעיז לדבר נגדם? ובכל זה כל זמן שלא ישמעו מפי משה ואהרן ללכת בהסכם פרעה לא יזיזו ממקומם וזה חנוך חזק לעצור ברוחם כעת הזאת ויהיו ראוים להנהגה נימוסית מאושרה.

משך חכמה שמות יב ג

עם ישראל מבין שלכל מירוץ יש יריית פתיחה, שאת האמביציה הגדולה צריך לשמור לשעת כושר. עם ישראל מתחנך להיות עם נימוסי מאושר, כזה שלא דורש לקבל הכל כאן ועכשיו אלא ממתין לצו האלוקי ולרשות שמיים.

בסרטון שרץ ברשת אומר הסופר, החוקר והיזם סיימון סינק, את אחת הבעיות של דורנו -

כל מה שאתה רוצה - אתה יכול לקבל מיידית. כל מה שאתה רוצה - סיפוק מיידי. הכל. חוץ מסיפוק בעבודה ומערכות יחסים עמוקות. אין אפליקציה לזה. אלו תהליכים איטיים, מפרכים, לא נעימים ומסובכים.

דומני, שעבודת ה' היא שילוב של שני הדברים הללו - עבודה ומערכת יחסים עמוקה - קיום מצוות ולימוד בלתי פוסק יחד עם עולם רגשות ומידות נעלים. הבעיה של דור הלינקים והטאצ'ים איננה פשוטה אבל בתחום עבודת האלוקים היא חמורה פי כמה וכמה. כדאי ללמד את ילדינו שזה מאוד נחמד לחיות בתחושה של המקל ביד שבו נלך אל הארץ המובטחת או נצלם בסלפי את התמונה המוצלחת, אבל לפני שנוטלים את המקל בידיים כדי להמתין מעט ולחשוב לאן הולכים וכיצד נגאלים. לעם ישראל במצריים זה לקח ארבעה ימים, כמה זמן נצטרך אנחנו..