מזוזות ומשקוף - סדר הגאולה

כאשר הקב"ה מנחה את משה כיצד להיערך למכת הבכורות הוא מצווה לצבוע את דלתות הבית בדם, תחילה את המזוזות הצדדיות ולאחר מכן את המשקוף העליון [שמות יב ז]: "וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם". לעומת זאת, כאשר משה ואהרן מצווים את העם הם משנים את סדר ההוראות [שמות יב כב]: "וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף". מדוע אם כן, משה ואהרן משנים את הסדר שהקב"ה ציווה ומצווים תחילה על המשקוף ולאחר מכן על המזוזות. יתרה מכן, כאשר הם מתארים את התנהלות הקב"ה בעצמו היא בוחרים בסדר שהם חידשו דווקא ולא בסדר הציווי המקורי [שמות יב כג]: "וְעָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח ה' עַל  הַפֶּתַח".

כשחז"ל מבחינים בשינוי הסדר הם למדים למעשה, שהסדר אינו הכרחי ואין בעיה לשנות אותו ממה שנאמר בציווי המקורי כפי שלמדו רבותינו [מכילתא דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא ו]: "ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף" שומע אני אם הקדים זה לזה - לא יצא? ת"ל "והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות" הא אם הקדים זה לזה - יצא". כלומר, משה ואהרן הבינו שסדר נתינת הדם אינו מעכב ולכן הם הרשו לעצמם לשנות את הסדר.

בביאור הדברים על צד המחשבה ניתן להביא מדבריו של בעל תורה תמימה [שמות יב הערה קצג]: ".. דמשקוף הוא כנגד אברהם [גדול שבאבות כמו שהמשקוף גבוה ממזוזות], ושתי מזוזות כנגד יצחק ויעקב, ללמדך שבזכות כל אלו יצאו.. דכיון דאלו הענינים הם כנגד האבות, בא הפסוק ללמד שאם הקדים זה לזה וזה לזה - כשר, מפני שהנמשלים שקולים הם.". רוצה לומר, כתיבת המשקוף והמזוזות בסדר מתהפך באה לבטא שהזכויות של האבות שבגינן יוצאים ישראל ממצרים כולן שקולות הן.

ביאור אחר, המבקש להשתמש במונחים הלמדניים המבדילים בין 'פעולה' ל'תוצאה', מובא בדברי רש"ר הירש [רש"ר הירש יב ז,כב]. הוא מבאר שהציווי של משה ואהרן תיאר את הפעולה עצמה שבה נותנים את הדם על המשקוף ומשם הוא נוזל אל המזוזות. אולם דברי הקב"ה מתארים את התוצאה בפועל - תחילה מבחינים בדם על המזוזות ורק אחר כך רואים את המשקוף הצבוע. על פי דבריו של רש"ר הירש, המשקוף מסמל את עולם כוחות הטבע המבקש לחדור אל הבית ואילו המזוזות מתארות את הכוחות החברתיים השליליים. היהודי הצבוע את דלתות ביתו מבטא את ההסתגרות מחדירת השתעבדות לכוחות טבעיים ומחדירת השפעות חברתיות שליליות. בסדר הכרונולוגי המושפע מחשיבות העניינים, האדם מאמין בקב"ה כבורא העולם וכמנהיג כוחות הטבע ולאחר מכן הוא בונה עולם חברתי מתוקן. אולם בפועל, החברה המתוקנת היא זו שבאה לידי ביטוי יותר מאשר האמונה התיאולוגית העומדת מאחוריה.

לאחר שראינו את דברי רבותינו המבקשים להתעלם משינוי הסדר או למצוא בו חילוק המיישב את השינוי, נבקש להציג ראיה אחרת הבוחרת לקטב ולהנגיד בין ציווי הקב"ה ובין דברי שליחיו. בעל כלי יקר [כלי יקר יב ז] מוצא בשינוי הסדר גישות שונות בין הציפיה של הקב"ה מתהליך הגאולה ובין הרצונות של משה ואהרן כנציגי העם.

בדברי המדרש [איכה רבה ה כא] המתארים את תהליך הגאולה העתידה אנו מוצאים ויכוח בין הקב"ה לכנסת ישראל על סדר התשובה והגאולה: "'השיבנו ה' אליך ונשובה', אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: 'רבש"ע שלך הוא - השיבנו!'. אמר להם: 'שלכם הוא! שנאמר 'שובו אלי ואשובה אליכם'. אמרה לפניו: 'רבש"ע, שלך הוא! שנאמר 'שובנו אלהי ישענו'". הקב"ה מבקש שישראל יפתחו תחילה בהשתדלות של חזרה בתשובה ואילו ישראל מבקשים שהקב"ה יפתח בגאולה שמימיית.

כך גם מתנהל הויכוח בין הקב"ה לשלוחיו, "לכך אמר הקדוש ברוך הוא כחולק כבוד ליראיו 'ונתנו על שתי המזוזות תחילה' ואחר כך 'על המשקוף', לומר שהצדיקים בני אבות ואמהות יהיו המתחילים, ומשה אמר 'והגעתם אל המשקוף תחילה' כי אין בנו כח להתחיל". למעשה, הבחירה במה להתחיל בצביעת הדם היא הבחירה מי מנהל את תהליך הגאולה - הקב"ה המשקיף מלמעלה או בני ישראל הנשענים על אבותיהם המעמידים את יסודות הבית.

בהמשך דבריו, מבקש הכלי יקר להמשיך בקו זה אולם מוצא בו חילופי מחמאות ולא ויכוח חזיתי. בין צדדי הציווי, כל אחד מבקש להקדים את השני ולחלוק לו כבוד - "על כן הקדים הקדוש ברוך הוא המזוזות למשקוף לומר שהשפע עולה מלמטה כי הצדיקים מוסיפין כח בגבורה של מעלה, אמנם מפני הכבוד הקדים משה המשקוף למזוזות לומר שהשפע יורד מלמעלה למטה כי זה דרך כבוד אל ה' יתברך". כשישראל מקדימים את צביעת המשקוף הם נושאים תפילה לאלוקים [דברים כו טו]: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ". התפילה שלהם היא שמצדיקה את בחירתם להפוך את הסדר שהבורא השתמש בו מתוך ציפייה שישראל הם אלו שיגאלו את עצמם.

מצאנו אם כן, שמצוות צביעת הדלתות בדם אינה מעשה טכני בלבד אלא ביטוי עמוק ליסודות הגאולה המתחילה באותן שעות. המעשה הזה מבאר את טעמי הגאולה הנשענים על זכות האבות, את יעדי הגאולה המבטאים אמונה וכבוד אנושי ואת מבצעי הגאולה התלויה בהתעוררות עליונה והתעוררות תחתונה גם יחד.