תפארת התפילה

בשיחות שבין פרעה למשה אנו מוצאים מלחמת דעות המלווה את המשא ומתן העיקש שבין הצדדים. באחד משלבים הראשונים של המשא ומתן, בעוד מכת הצפרדעים משתוללת אומר משה לפרעה [שמות ח ה]: "הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה?". מילה זו - התפאר - מילה יחידאית במקרא והבנתה תוכל לחשוף טפח בויכוח הנוקב שבין משה לפרעה.

לבקשתו של משה פרעה משיב בתשובה מוזרה "לְמָחָר!", למרות הסבל הנוראי מהצפרדעים פרעה בוחר לסבול יום נוסף ולא לבקש את הסרת המכה באופן מידי. כנראה, שתשובתו של פרעה באה למנוע את רצונו של משה, שפרעה יתפאר עליו. משה ביקש להראות את יכולתו להסיר את המכה באופן מיידי ובכך להתפאר בקשר שלו עם אלוקים. פרעה מוכן לסבול עוד יממה של מכה כואבת ובלבד שלא לסייע למשה להמחיש את כוחו הרוחני.

עתה נבוא לבחון את תשובתו של משה לתגובת פרעה - "כִּדְבָרְךָ, לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱלֹהֵינוּ". אם אכן משה יתפלל להסרת המכה רק למחרת אותו יום, הרי שלכאורה כוונתו המקורית להתפאר בכוח שניתן לו מאת ה' לא יצאה אל הפועל. אין הוא יכול להתפאר בהשפעה המהירה שיש לתפילה שלו וכיצד אם כן ידע פרעה שאין כה' אלוהינו?.

כנראה, שלמרות תשובת פרעה כוונת משה לא נפגעה ואולי אפילו גדלה בהשפעתה. אור החיים מתאר בדבריו את כוונתו של משה - "כי הנה מדרך המוסר עבד כי ישאל דבר מרבו ולואי שישיג עשוהו לו לא שיתנה עליו בזמן מסוים ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר אלא ועבד ישאף רבו עת אשר יחפוץ לחוננו רצון, ואמר משה בא וראה ההשגחה הנכונה ושלימות החיבוב שאעתיר לה' ואומר אליו בתפלתי כי יעשה הדבר בעת אשר אקבע לו הזמן". משה לא התכוון דווקא להסיר את המכה בזמן המהיר ביותר אלא בזמן המסוים שהוא ינקוט. עצם העובדה שהוא יכול להציב זמן לקב"ה מראה כי ה' אוהב את ישראל ואינו רואה בהצבת התנאי הזה חוצפה או הגזמה.

באופן הזה מבאר האור החיים את תשובת פרעה באור חדש. פרעה רצה לבחור בזמן מרוחק שיעמיד במבחן את אהבת הקב"ה לעמו. אם היה ה' מסיר את המכה במהירות לא היה הדבר ממחיש שהקב"ה ממתין לזמן המתאים לברואיו אלא רק מפסיק את הגזירה הקשה. פרעה למעשה "רצה לבחון התפארות משה שאמר שיתפלל ויתנה בתפלתו על אלהיו שישמע תפלתו עתה ולא יעשה כי אם למחר, ואין מדה זו אפילו בעובד לכוכב ומזל". ואכן משה מקבל את האתגר ומתפלל אל הקב"ה לקבלת התפילה כפי התנאים והזמנים שהוא מבקש וכאשר יתקיים הדבר ברצינות פרעה אכן ידע כי אין כה' אלוהי ישראל. גדלותו של הקב"ה מתבטאת ביחס שהוא נותן לברואיו "שיקבל תפלתינו בתנאיה על דרך אומרו "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו".

נמצא אם כן, שההתפארות הזו אינה רק גאווה של משה בפני פרעה במערכת היחסים העמוקה של ישראל עם אביהם שבשמיים. יש כאן מידה מיוחדת של קשר שעם ישראל מתפאר בו ואף הקב"ה מתפאר בעמו ובמעשיהם. בדברי מוהר"ן מברסלב [ליקוטי מוהר"ן יז] אנו מוצאים שהתפארות זו היא עניין יסודי במעשה הבריאה: "שהשם יתברך צפה ההתפארות והשעשועים שיקבל מישראל, כמ"ש "ישראל אשר בך אתפאר". ובשביל זה ברא את כל העולם,.., כי יש בכל א' וא' מישראל התפארות בפרטיות, שהשי"ת מתפאר עמו בפרטיות. ואפי' בפחות שבישראל, אפי' פושעי ישראל, כל זמן ששם ישראל נקרא עליו,.., יש בו התפארות פרטי, שהשי"ת מתפאר עמו בפרטיות. וכן בפרטי פרטיות, כי יש בכל אבר ואבר, ובכל תנועה ותנועה של ישראל, התפארות אחר. ויש לפעמים שאיזה פחות שבישראל, עושה נענוע עם הפאה שלו, והש"י יש לו התפארות גדול גם מזה..". והדברים תלויים זה בזה כמאמר הקדושת לוי - "שהודיע לפרעה שיש כח בתפילת הצדיק לפעול מה שהם רוצים, ומהפכים מדת הדין למדת הרחמים, וגם השם יתברך עושה להם לעמו ישראל ניסים ונפלאות למעלה מהטבע, כי הם ראשית המחשבה שהוא למעלה מהטבע".

נמצא אם כן, כי התפילה שלנו - זו המפורטת והמרובה, שיש בה בקשות מסוימות מאוד ותנאים מרובים - אינה חוצפה ויהירות. כשהיא באה מלב טהור ומלא ערגה, הרי שהקב"ה שמח בה, שמח בבניו המרגישים קרבה גדולה עד שהם מרשים לעצמם להתפנק בדרישות ובקשות. כמה אהבה יש לבורא כלפינו, כמה יראה יש לנו ביודענו על כך ומתוכה אנו שרים אליו - "התפאר בי כי חפץ בי!".