כלוב עופות ומלכודת דגים

בעולם הסוד, כמו בשאר חלקי התורה, גלות מצרים והיציאה ממנה תופשת מקום נרחב. לפי תורת הקבלה, מטרת הגלות הייתה איסוף של ניצוצות קדושה שהתפזרו במקומות הנדחים והנמוכים ביותר והעלאתם למקומם המקורי.

במצרים היה פוטנציאל של קדושה, שרק לעם ישראל בשהותם במציאות מלאת הטומאה, יש יכולת לנצל, למצוא ולמצות. הגלות אם כן, אינה רק בית כלא אלא מקום שבו קיימות אופציות שניתן לנצל בזמן הגאולה.

אחד הביטויים לעניין זה הוא הבקשה של ה' מעם ישראל לשאול את כלי מצרים ולצאת ברכוש גדול. בהתאם להבטחה האלוקית הקדומה, העם מתבקש לקחת כלים משכניו המצרים ואכן מרוקן את מצרים מכליה ואינו מותיר בה דבר.

במדרש, נחלקו הדעות כיצד לתאר את מצרים לאחר השאלת הכלים - יש המדמים אותה למצולה עמוקה שלא מצויים בה דגים ויש המדמים אותה למצודה וכלוב ללא גרגירי דגן המפתים את העופות להיכנס אליו. מחלוקת זו, היא למעשה תיאור של שתי תפישות עולם ביחס אל החול, התרבות והמציאות הגשמית.

יש הרואים בעולם החול כמקור לידע פרגמטי בלבד, כזה המשרת את האדם במעשיו הפשוטים ותו לא. האדם המצוי בעולם התורה צריך להזדקק לעולם החול רק על מנת להתנהל באופן פרגמטי - להתפרנס, לרכוש ידע בסיסי או לכל היותר לדעת מה להשיב לאפיקורוס. תפישה זו רואה במצרים כלוב של עופות. הגרגרים המועטים שבו נועדו רק לתפישתם של העופות. כך, גם עולם הידע החילוני הוא רק אמצעי סיוע מצומצם למטרות נעלות.

אחרים, מוצאים בעולם החול מקור עשיר לרעיונות, אידיאלים וערכים שהתורה לא עסקה בהם או נמנעה מלהרחיב בהם. הם מכירים במעלתו של עולם הקודש, אבל לא נרתעים למצוא יתרונות בתרבות החול ובתפישותיו. עמדה זו מדמה את עולם החול למצולה ודגים. כזו שיש בה חיים עשירים הסמויים מן העין, טעמים, צבעים וקולות מגוונים. לא בקלות ניתן להגיע אל המצולה הריקה מדגים, לא בנקל אפשר לצלול לכל מרחבי הידע הממלאים את עולם החול החוקר והמרחיב דעת.

המדרש אינו מכריע בין הדעות, כנראה, שגם בחיינו ההכרעה אינה חד משמעית ויש לכל צד מקום ולגיטימיות. גם בימינו, כימי צאתנו מארץ מצרים, עלינו להכיל את שתי הדעות. לבחור באיזון בין המצודה למצולה ובעיקר לצאת מהמפגש עם מיצרי החיים וארצות החול ברכוש גדול - מעשי ומסייע אך גם מעשיר ומרומם.