אכילת המטה והברד

פרשה זו נקראת בחודש שבט, שכל עניינו הוא תיקון האכילה כפי שמצאנו בספר יצירה על חודש זה: "המליך אות צ' בלעיטה". נבוא לברר שני מיני אכילה המצויים בפרשתנו ונמצא בהם טעם מחודש. זאת, לאור שני ניסים מתוארים בפרשתנו כ"נס בתוך נס" ושניהם קשורים באכילה:

שמות רבה וארא ט

באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא אם יבלע תנין את תניניהם של מצרים מנהגו של עולם הוא, נחש בולע נחש אלא יחזור לברייתו ויבלע את תניניהם, מהו 'ויבלע מטה אהרן את מטותם', א"ר אלעזר: נס בתוך נס מלמד שחזר המטה מטה כברייתו ובלע אותן, כשראה פרעה כן תמה ואמר ומה, אם יאמר למטה בלע לפרעה ולכסאו, עכשיו הוא בולע אותו, א"ר יוסי ב"ר חנינא: נס גדול נעשה במטה שאע"פ שבלע כל אותן המטות שהשליכו שהיו רבים לעשות מהן י' עומרים ולא הועבה.

שמות רבה וארא יב

ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד, נס בתוך נס, ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר: כפרנותא דרומנא דחרציניתיה מתחמיא מלגיו, וחד אמר: כהדין עששיתא דמיא ומשחא מתערבין כחדא ונורא דליק מן גויהון. משל למה הדבר דומה לשני לגיונות קשין שהיו נלחמין זה עם זה לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך ועשה המלך שלום ביניהם ועשו שליחות המלך ביחד, כך אש וברד צהובין זל"ז כיון שהגיע זמן מלחמתה של מצרים עשה הקדוש ברוך הוא שלום ביניהם והכו במצרים.

לכאורה, ניסים אלו דומים זה לזה ובהם מתערבים שני דברים שאינם יכולים להתערב זה בזה. אולם שניהם שונים זה מזה והבדלים רבים ביניהם המצביעים על הפרש עצום בין ניסים אלו ששניהם ממקור אחד יצאו. הנס הראשון, המטה הבולע מטה - בולע דבר הדומה לו ואילו הנס השני, המים הבולעים אש - שני הפכים בולעים זה את זה. התוצאה של הניסים הללו גם היא שונה לחלוטין - במטה הבולע מטה, לא ניכר שהמטה בלע את שאר המטות ואילו במכת הברד נוצר דבר חדש שלא היה בעולם.

ראינו שתיקון החודש הוא תיקון הלעיטה, הלעיטה היא אכילה ללא לעיסה, ללא עיבוד - מעבר ישיר מההכנסה של המאכל ישירות לעיכול והפנמתו. שתי סיבות יכולות להיות לכך שאדם יאכל באופן של לעיטה: האחת, תאווה המבקשת לאכול עוד במהירות כפי שמצאנו בעשו הרשע שביקש להלעיט את נפשו בנזיד העדשים [בראשית רבה תולדות סג] - 'ויאמר עשו הלעיטני נא מן האדום', א"ר זעירא פער פיו אותו הרשע כגמל א"ל: 'אנא פתח פומי תהי משתדר ואזיל'. והשנייה, אכילה מהירה מתוך סלידה מהמאכל, כפי המתואר בהנהגות רבי נחמן מברסלב [שבחי הר"ן א]: בִּהְיוֹתוֹ בִּימֵי קַטְנוּתוֹ בָּא עַל דַּעְתּוֹ לִפְרשׁ מֵהָעוֹלָם וְרָצָה לְשַׁבֵּר תַּאֲוָות אֲכִילָה אַךְ עֲדַיִן הָיָה בְּשֵׂכֶל קָטָן וְנִדְמָה לוֹ שֶׁזֶּה אִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּנִּיחַ מֵאֲכִילָתוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהָיָה רָגִיל. לֶאֱכל בַּבּקֶר וּבַצָּהֲרַיִם וְכוּ' עַל כֵּן יִשֵּׁב עַצְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה בּוֹלֵעַ כָּל מַה שֶּׁיּאכַל דְּהַיְנוּ שֶׁלּא יִהְיֶה לוֹעֵס מַה שֶּׁיּאכַל רַק יִבְלַע כְּמוֹת שֶׁהוּא כְּדֵי שֶׁלּא יַרְגִּישׁ שׁוּם טַעַם בַּאֲכִילָתוֹ וְעָשָׂה כֵּן.

אבל שני הדרכים הללו אינם נכונות, את שתיהן צריך לתקן.

כנגד הדרך הראשונה הרואה במאכל מקור תאווה גדול, בא המטה הבולע את שאר המטות. המטה לא אוכל את שאר המטות על מנת להשביע את רעבונו או לנקום באויביו. האכילה היא רק בגלל ציווי האלוקים לא לטובתו העצמית ולכן המטה אינו משתנה.

כנגד הדרך השנייה הסולדת מהאכילה ורואה בה הכרח מגונה שבקושי עובר בגרון בא נס מכת הברד. מכה זו מלמדת את הצדיקים שדבר ה' יכול לשלב בין ההפכים ולגרום לאש ולמים לגור בכפיפה אחת. האוכל החומרי והתאוות הגשמיות יכולים להיות חלק מעבודת ה' כשהיא שלמה ומכוונת. דווקא הצדיק, היודע את החוקים האמתיים של העולם ויודע לחיות על פיהם, חי חיים הרמוניים ושלמים, בהם הטבע ומה שמעל הטבע, הגוף והנפש, החומר והרוח, מתואמים ומסייעים זה לזה.

תיקון האכילה הוא מלאכה שאינה פשוטה, היא זקוקה ל'נס בתוך נס', אולם מצוותו של החודש ועניינה של יציאת מצרים שאנו עוסקים בה מסייעות לנו בעשייתה של מלאכה זו עד לגמרה המושלם.