הקרב האנושי והמלחמה האלוקית ביצר הרע

את פרשת מקרא ביכורים שאומר מביא הביכורים מול הכהן, דרשו רבותינו על עניינים הנוגעים לעבודת ה'. אחד הבולטים שבהם הוא אור החיים הקדוש המבאר את כל האירועים ההיסטוריים כתהליכים בחיי האדם. כך הוא פירש את הפסוק [דברים כו ז] - "וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ" כרמז שצריך האדם להתפלל לה' בכל יום שיצילהו מיצר הרע.

האור החיים ממשיך לשאול ולתרץ - 'הגם שה' הוא שברא יצר הרע לבחון האדם בעבודת בוראו?! אף על פי כן כשצועקים אליו שומע קולם'. אמת היא, שמטרתו העיקרית של האדם היא להילחם ביצרו בכוחותיו שלו אולם אם יצעק אליו האדם - הקב"ה יסייע לו במלחמתו. עזרתו של הקב"ה במלחמת היצר באה לידי ביטוי בכלים שונים ביניהם התורה שהיא התבלין המסייע בעידון היצר והכנעתו וגם מצוות המזכירות לו את בוראו כגון התפילין, הציצית והמזוזה. התזכורות החיצוניות הללו יחד עם כוחה הפנימי של התורה משמשים כלי מלחמה ותורות לחימה של האדם העומד מול יצרו הרע המבקש להמיתו.

ובאמת תפילה לניצחון היצר מצויה בדברי התלמוד בכמה וכמה מקומות, כך מצאנו שגדולי האמוראים היו מתפללים להינצל מהיצר הרע -

'רבי בתר צלותיה אמר הכי: 'יהי רצון מלפניך.., שתצילנו.. מיצר הרע..'. ורבי אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי: 'רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב, שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות, יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם,..'. מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי: 'אלקי נצור לשוני מרע.. ותצילני מפגע רע, מיצר הרע..'

ברכות טז ב

וכך הורו לכל אדם מישראל שיתפלל להינצל משלטון היצר:

'הנכנס לישון אומר: '..וישלוט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצר הרע..'. כי משי אפיה לימא: '..וכוף את יצרי להשתעבד לך..'

ברכות נט ב

נמצאנו למדים, שהמאמץ האנושי יכול אמנם לנצח קרב אחד או שניים, אבל יש צורך בהתערבות אלוקית וסיוע שמימי על מנת לנצח את המלחמה. כך למשל כתב מהר"ל -

'ואם כי בודאי יש לאדם לעמוד נגד יצר הרע בכל כחו, אבל לא יחשוב כי יכול להתנגד אליו ולעמוד נגדו, רק יחשוב שהוא דבר קשה מאד, והוא ירא מיצר הרע, רק כי הסלוק הוא מצד השי"ת שהוא מסלק היצר הרע..'.

נתיבות עולם, נתיב כח היצר ד

ודברים דומים מצאנו גם בדברי גר"א -

..כיוונו בזה לעיקר נכבד אשר כל אושר הצלחת האנושי תולה עליו, והענין אף שהיוצר ב"ה מסר הכח באדם לכבוש את יצרו באמצעות הרוח השוכן בקרבו, לא תשלם המעשה ביד האדם, וקשה מאד על האדם לבא אל תכליתה, ואין בידו רק להתחיל המלאכה, והשלמת המלאכה הוא בעזר אלקי המלוה לאדם להביא אותה אל הפועל הגמור, והשי"ת בוחן לב, ותבין מתי עשה אדם את שלו ומה בכחו לעשות, וכשרואה שכל אשר היה לאל ידו לעשות כבר עשה, אז ילוה אליו העזר האלקי ממרומים ויגמור בעדו, וזולת זאת לא ישלח לו עזרו מקדש.

קול אליהו סוכה נב

יש לנו עוד לברר מה מקומה של המלחמה ומה מקומה של התפילה בהתמודדות האנושית למול היצר הרע, התאוות והפיתויים ובדבר זה מצאנו שתי גישות ברבותינו - זהות בעיקרן אולם הפוכות בהשלכותיהן.

השם משמואל מחלק בין יצר הרע שמועילה לו מלחמה אנושית ובין יצר הרע שיוכנע רק בהתעברות אלוקית. יצר הרע שהאדם נולד איתו אינו יכול להיות מוכנע ללא סיוע משמיים. רק יצר הרע שהושרש בנפשו של האדם בעקבות חטאיו יכול להיות מוכנע ומסולק מהאדם באמצעות תשובתו ומעשיו הטובים.

'כי יצר הרע שמתולדה איננו סותם את פתחי הלב, אלא יושב בין שני מפתחי הלב, אבל הטמטום על ידי עבירות הוא ערלה ומכסה את פתחי הלב.. ומכל מקום יצר הרע שהוא מתולדה ואין בו תפיסת יד האדם יש בו כח גדול אשר אי אפשר לאדם להסירו לגמרי זולת בני עליה מועטים כהאבות ודוד, אבל כחות החיצוניים הנקראים ערלת הלב, הנמשכים על האדם על ידי עבירות, לעומת שבאו כן ילכו על ידי האדם מעצמו..'.

שם משמואל עקב תרעט [וראה נצבים תרפ]

מעניין לראות שר' צדוק גם הוא מחלק את חילוקו של השם משמואל בין יצר שנולד עם האדם ובין יצר שהאדם הוליד במעשיו, אבל הוא מבאר באופן הפוך לחלוטין איזה יצר מנוצח בכוחות האדם ואיזה מצריך התערבות אלוקית. ואלו דבריו -

שגם על ידי תורה אין עצה נגד יצר הרע, רק בעזר השי"ת, והיינו מה שהיצר הרע מתגבר באדם מעצמו יותר ממה שנפקד, שעל שם זה נקרא רשע.. ועל זה שנטבע מיצירה היצר הרע לפי ערך כל נפש ונפש, על זה אמר (קדושין ל') בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, אבל שמוסיף יצר הרע מדיליה, על זה אין בכח האדם לעמוד נגדו, ואין הקב"ה בא בטרוניא, וה' לא יעזבנו בידו, שעוזר לו, רק לא לכל עוזר הקב"ה אלא למי שמצפה לזה, והוא על ידי התפלה, להשליך יהבו על ה'.

פרי צדיק ויצא ב

נבקש להציע חילוק נוסף בין תפקידיו של האדם בהכנעת היצר ובין העזרה של הבורא במלחמה זו תוך עיון בדברי הגמרא המגלה גם היא את הצורך בעזרתו של הקב"ה בהתגברות על היצר -

'אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר 'צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו', ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו שנאמר 'ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו'.

תנא דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ - אם אבן הוא נימוח דכתיב 'הוי כל צמא לכו למים' וכתיב 'אבנים שחקו מים', אם ברזל הוא מתפוצץ דכתיב 'הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע'.

סוכה נב ב

לכאורה מחלוקת גדולה מצויה בין התנאים, רבי שמעון בן לקיש קובע כי ללא עזרת הקב"ה אין האדם יכול ליצר הרע ואילו רבי ישמעאל מציע דרכים אנושיות של לימוד ושהיה בבית המדרש המנצחות את היצר באופן מוחלט. אולם אם נדייק בלשונם של חכמינו ובציור המציאות אליה הם מתייחסים נמצא כי יש חילוק גדול ביניהם. רבי שמעון בן לקיש מדבר על מציאות מתמדת ושאיפה יצרית יום יומית - 'מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו' ואילו רבי ישמעאל מדבר על אירוע בודד ומפגש מקומי - 'פגע בך מנוול זה'. כיון שכל אחד מדבר על מקרה אחר, ההצעות להתמודדות שונות. לשם ההתגברות החד פעמית מספיק כוחו של האדם הגורר את יצרו לבית המדרש, אולם לשם ההתמודדות הבלתי פוסקת עם היצר המבקש את מותו של האדם - מוכרחים את הסיוע האלוקי.

שמא, דברינו טמונים בדברי האור החיים שבהם פתחנו. בפירושו הוא מתאר מהן הסיבות שבגללן יש צורך בעזרה אלוקית ומסתייע לשם כך במילות הפסוק - 'וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ'. מילים אלו מתארות את הקושי במלחמת היצר: כוחותיו של האדם - הנפשיים או החומריים - אינם מספיקים לניצחון המלחמה, המאבק והלימוד כרוכים בעמל והתמדה אינסופית ולעיתים האדם עומד במערכת לחצים פנימית וחיצונית הדוחקת בו לחטוא כמעט בעל כורחו. רואים אנו שנימוקים אלו הקשורים להתמדה של המלחמה הם שמצריכים את ההתערבות האלוקית אבל במפגש חד פעמי אין צורך בזעקה לשמיים, כאן הדברים מוטלים על כתפי האדם וכוחות נפשו.