מלאים כרימון - בידיעה ובפועל

בדברי רמ"א [תקפג א] הובא המנהג לאכול רימונים במסגרת המאכלים שאוכלים בראש השנה לסימנא טבא - 'ויש אוכלים רימונים ואומרים: 'נרבה זכיות כרימון''. דברים אלו של רמ"א צריכים עיון גדול, שהרי ברכה זו שנרבה זכויות כרימון אינה איחול מיוחד שהרי כבר למדנו בדברי הגמרא [סנהדרין לז א ועוד] שמעלה זו היא נחלתם של כל עם ישראל - ''כפלח הרמון רקתך' - אפילו ריקנין שבך מלאין מצוות כרמון'. מה אם כן ביאורה של התפילה לזכות למעלה שהיא מנת חלקם אפילו של הריקים שבישראל.

בישוב שאלה זו רבו התירוצים והביאורים. נביא כמה מהם ולבסוף נבקש לעיין במקורם של דברים ולהציע הסבר נוסף בעניין. פרי חדש [תקפג] מציע לחלק בין משך הזמן שאליו מתייחסים הדברים - 'דהתם בכל חייו קאמר, ואילו הכא מתפלל בכל שנה ושנה שירבו זכיותיו כרמון, א"כ פשו להו טפי'. הגמרא דיברה על מי שכל חייו הצליח להתמלא כרימון אולם אנו מבקשים להגיע למעלה זו בתוך שנה אחת ולכן בקשתנו טובה יותר. אחרים ביקשו לחלק בין המימרות על פי איכותו של הרימון המדובר. ר' דוד נגאר [מחכמי תוניס] כתב שריקנים שבישראל מלאים מצוות כפלח הרימון בלבד ואילו אנו מבקשים על רימון שלם. כמותו כתב חתם סופר בדרשות, שהריקנים מלאים כגרעיני רימון אבל אנו מתפללים לזכות למדרגת הרימון כולו, גם הגרעינים וגם העסיס שלהם. דברים אלו מבוססים על דברי הגמרא 'רואה רמונים בחלום.. פרי עסקיה כרמונא.. רבי עסקיה כרמונא.. פלגי: אם ת"ח הוא יצפה לתורה.. ואם עם הארץ הוא יצפה למצות'. רוצה לומר, שהתפילה בראש השנה היא לרימון שלם, שעניינו הצלחה בעסקים, ושלמות בין התורה ובין המצוות.

דברים אלו יש בהם מן הדיוק ומן החן אולם דומה כי ניתן לגלות טפח נוסף במשמעותם של הגרעינים והרימונים שלפנינו. את הביטוי על הריקנים המלאים מצוות כרימון אנו מוצאים בדברי הגמרא בהקשר אחר. הגמרא [מגילה ו א] כותבת על טבריה שנקראת גם רקת - 'ולמה נקרא שמה רקת - שאפילו ריקנין שבה מלאין מצות כרמון'. על דברי הגמרא שאל בעל טורי אבן [מגילה ו א] שתי שאלות - 'איני יודע מאי עדיפותא דטברי' בדבר זה מכל ערי א"י? ואם תאמר דקדושה יתירה יש בה הגורם שאין יצה"ר שולט בה כ"כ, איני יודע במה קדשה יותר מכל א"י. ועוד קשה לי, מאי רבותא דטבריא הא דרשינן בגמרא '..אפילו רקנין שבך מלאין מצות כרימון..' ואכל ישראל מעיד הכתוב כן ואם כן מאי רבותא דטבריא?'. כלומר, יש לשאול שאלה כפולה וסותרת - אם ריקני כל ישראל מלאים מצוות כרימון במה התייחדה טבריה, ואם אכן טבריה יוצאת דופן בריקנים שבה - במה זכתה טבריה למעלה זו.

נתבונן בשמה השני והבולט של טבריה, שגם אותו דרשה הגמרא [מגילה ו א] - 'רבי ירמיה אמר: רקת שמה, ולמה נקרא שמה טבריא - שיושבת בטבורה של ארץ ישראל. רבה אמר: רקת שמה, ולמה נקרא שמה טבריא - שטובה ראייתה'. במבט ראשון נראה, כי שני האמוראים הללו דנים בעניינים שבגאוגרפיה - על מיקום העיר במרכז הארץ או על הנוף המשתקף ממנה. אבל ניתן בהחלט לומר שאמירותיהם מתפרשות מעבר לידיעת הארץ ומבקשות לדבר על אופייה של העיר ואנשיה.

כיון שלמדנו שאם פנה צדיק לצאת מן העיר - פנה הודה זיוה והדרה, הרי שאופי העיר קשור לאופיו של רב העיר והמרא דאתרא. מי שכיהן כמרא דאתרא של טבריה היה רבי מאיר ולכן מסתבר שתכונת נפשו השפיעה על יושביה באופן משמעותי. תכונת נפשו של רבי מאיר הייתה לראות את המעלות שיש בכל אדם, גם אם הוא פושע שאינו עושה רצונו של מקום. משום כך, זכתה עירו ויושביה לתכונת הראיה הטובה המבקשת למצוא בכל איש מישראל זכויות מרובות. דברים אלו נתבארו בפירוש בן יהוידע [סנהדרין לז א] - 'דטבריא הוא אתריה דרבי מאיר בעל הנס, דסבריא ליה דגם בזמן שאין עושים רצונו של מקום נקראים בנים.. וממילא ישארו מלאים מצות כרימון, ואף על גב דרבי יהודה פליג על רבי מאיר בזה וקיימא ליה בעלמא הלכה כרבי יהודה, מכל מקום כיון דטבריא אתריה דר"מ הוא דנין יושביה ע"פ סברתו.. ולפי דעתו יש לומר דשאר העולם שייך שהעבירות יכבו המצות ומשא"כ טבריא ובזה נשתבחה טבריא יותר'.

בכך מתיישבת שאלתנו - ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון אבל רק בטבריה, בזכות שיטתו של רבם, מצליחים אכן לראות זאת בפועל בראיה טובה ומלמדת זכות.

את שיטתו של רבי מאיר והשקפתו המיוחדת אנו מוצאים בצורה בולטת כשהדברים מגיעים לרבו - אלישע בן אבויה. כך אנו מוצאים תיאור במדרש [קהלת רבה ז ח] על המפגש בין ראש בית המדרש בטבריה ובין רבו שפשע בחילול שבת וננעלו שערי תשובה בפניו: 'ר' מאיר הוה יתיב ודריש בבי מדרשא דטבריה והוה אלישע רביה גייז בשוקא ארכיב על סוסיא בשבתא, אמרון לרבי מאיר הא אלישע רבך אתי גייז בשבתא בשוקא נפק לגביה..'. המפגש הבלתי אפשרי הזה יכול להתרחש רק בעיר שטובה ראייתה ורבה מוצא טוב כמוס גם במי שנחשב לאחד החוטאים הגדולים. מרתק לראות ששיטתו של רבי מאיר בלימוד מאלישע בן אבויה - 'אחר', נשענת גם היא על הרימון כמאמר הגמרא [חגיגה טו ב] - 'רבי מאיר רמון מצא - תוכו אכל קליפתו זרק'. רק מי שרואה בכל אחד מישראל רימון גדוש במצוות ומתיקות של תורה, מצליח ללמוד עם מי שיצא לתרבות רעה.

הנהגתו של רבי מאיר לראות בפושעי ישראל רימון מלא איננה מליצה בעלמא. הרימון המלא הוא ביטוי למעלה תורנית גדולה מאוד, פסגת הלמדנות והגדולה. הגמרא [חגיגה יד א] מביאה את הרימון המלא כדוגמה לאדם עם זכויות מרובות - 'ירהבו הנער בזקן - אלו בני אדם שמנוערין מן המצות, ירהבו במי שממולא במצות כרמון', המעלה של מילוי מצוות כרימון אינה דבר נפוץ והיא שמורה לזקנים יחידי סגולה. באופן הזה אנו מוצאים שרבי יוחנן, מגדולי אמוראי ארץ ישראל, מתואר בגמרא [בבא מציעא פד א] במראהו ככלי מלא גרגרי רימון מבהיקים - 'אי מאן דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן נייתי כסא דכספא מבי סלקי ונמלייה פרצידיא דרומנא סומקא.. ונותביה בין שמשא לטולא ההוא זהרורי מעין שופריה דר' יוחנן..'. כלומר, רבי מאיר לא רק מוצא יתרון בפושעים אלא מצליח לראות בהם יופי השמור דרך כלל לאנשי מעלה מורמים מעם.

בדרכו של רבי מאיר הלכו רבים מגדולי ישראל, שמצאו גרעינים מלאים מתיקות בתוך אנשים ריקים שבישראל. הבולט שבהם היה הרב קוק זצ"ל [עולת ראיה ב עמ' ריא] שהורה כן בדבריו - 'ראוי לכל מי שיש לו שייכות של תשוקה לרזי תורה.. שבכל מוצאי ש"ק יעשה גם הוא כמעשיו של אליהו ויעסוק בזכויותיהם של ישראל ויכיר בהכרה שכלית ובהשגה בהירה וברורה את קדושת ישראל ויקרת מעלתו וידבק עצמו בכללות עם קדוש, עם ה' וסגולת נחלתו שאין קץ ותכלית להופעת אור קודשו של כל יחיד ויחיד שבהם שגם הריקים שבישראל כל העולם משותת עליהם'. ואכן בנו הרב צבי יהודה הלך בדרך זו וביטא את השקפת אביו בהרחבה [מכתב לקבוצת שלוחות תשרי תש"ך [מתוך הקובץ 'לזכרו', עמ' 48]] - 'כדי להבין אמירה זו יש לפסק בפסיק לאחר המילה 'מצוות'. 'שאפילו ריקנים שבה מלאים מצוות', ואם יוקשה כיצד הריקנים מלאים מצוות, התשובה היא - 'כרימון'! הרימון הינו הפרי היחיד שאין לו בשר, נוסף על גרעיניו, אלא כל תוכו הוא רק הגרעינים, והם הם הבשר שלו. כך עבור ישראל, המצוות אינן דבר הנלווה לחייהם, דבר שכביכול נוסף על חייהם ועל כל עסקיהם. לא כך, אלא שאף מעשי החולין שלהם קודש הם, והרי הם כמצוות על כן אפילו הנראים ריקנים, באמת מלאים מצוות הם, כרימון'.

תכונה זו - הרואה טוב בכל אדם - שהתממשה בפועל ביושבי טבריה הפכה אותה לעיר שממנה תתחיל הגאולה העתידית. שהרי כבר העיד רמב"ם [סנהדרין יד יב] - 'וקבלה היא שבטבריא עתידין לחזור תחילה ומשם נעתקין למקדש', כלומר מטבריה תחזור הוראה לישראל. עיון בדברי רבי נתן מברסלב יכול לבאר מדוע זכתה טבריה למעלה זו, והוא כותב [ליקוטי הלכות, השכמת הבוקר א יב] - 'על ידי הצדיקים שידונו את הכל לכף זכות וימצאו נקודות טובות אפילו בהפחותים מאד מאד, שזהו עיקר עבודת הצדיקים, ועל ידי זה דייקא יבוא משיח במהרה בימינו. כי עיקר התיקון והגאולה בקץ  האחרון יהיה  על ידי בחינה זו, על ידי בחינת הנקודות טובות'. כיון שטבריה ניחנה בלימוד הזכות ובראיית שבכל אדם פחות, היא זו שממנה תתחיל הגאולה העתידית שבאה רק על ידי אנשים שהשקפת עולמם מבקשת ליישם את הכלל שאפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון.

מה נבקש בראש השנה הזה? שנהיה מלאים מצוות כרימון בפועל ממש ולא רק בסגולת נפשנו, ואולי גם נבקש להיות ראויים לראות בכל אחד מחברינו וקרובינו אדם מלא מצוות וזכויות כרימון ובכך לזכות לשנת גאולה ולזריקת כל הקליפות.