הניתוק מהעם והניתוק מהאל

אנחנו רגילים לחשוב שמחלוקת או בעיות חברתיות הם סיבה לחורבן רוחני, אןלם בפרשה אנו רואים סדר הפוך לפיו אחדות ישראל היא תוצאה של הברית האלוקית המושפעת ממנה. כך למשל מנמק הקב"ה את הברית במילים - לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם: לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: (דברים כט יא-יב).

ממילים אלו משתמע שכל הברית נועדה לשם יציקת תוכן והקמת העם היהודי. בהמשך לכך, מי שאינו מקבל על עצמו את הברית הזו נענש תחילה בעונש רוחני אולם בסופו לוקה גם בעונש חברתי - וּמָחָה יְקֹוָק אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: וְהִבְדִּילוֹ יְקֹוָק לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה (דברים כט יט-כ). וכבר תמה על כך אור החיים בפירושו - "קשה אחר שמחה ה' את שמו מה מקום להבדלה".

תירוצו של אור החיים לקושיה זו פותח בפנינו פתח להבנת העניין כולו. אור החיים מסביר שמחיית שם האדם היא ניתוקו מהשורש הרוחני שלו ובכך האדם בעצם מאבד את היכולת להיות קשור לעם ישראל, הכרת והסרת שם ישראל מן הפרט מנתקים אותו מ'יעקב חבל נחלתו'. נמצא, שהעונש הרוחני אינו סוף פסוק אלא הכנה לעונש החמור יותר - ניתוק מכלל ישראל. אם מבינים ששם ה' הנמצא בתוכנו הוא המכשיר והכלי לחיבור החברתי שלנו אפשר להבין הלכה מעניינת המובאת במשנה (ברכות ט ה) - "והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם שנאמר (רות ב) והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה' ואומר (שופטים ו) ה' עמך גבור החיל ואומר (משלי כג) אל תבוז כי זקנה אמך ואומר (תהלים קיט) עת לעשות לה' הפרו תורתך ר' נתן אומר הפרו תורתך עת לעשות לה'".

ברכת השלום והקריאה אחד לשני בשם ה' היא אמירה רוחנית, אנחנו כביכול מחללים את שמו יתברך לשימוש חול ושיחת חולין אולם המשנה מלמדת אותנו אחרת. הברכה, ההתעניינות היא העשייה לה' ובשבילה ראוי הוא להפר כביכול את התורה המשמרת את שם ה' רק ליחסים שבין אדם למקום.