*תובנה לתשעה באב התשע"ז*

האיסור ללמוד תורה בתשעה באב נלמד מהפסוק: "פִּקּוּדֵי ה' *יְשָׁרִים* מְשַׂמְּחֵי לֵב" - הלימוד משמח ולכן נאסר בזמן האבלות.

כבר נודעו דבריו של הנצי"ב המבאר שהישר הוא המכבד את האחר, אינו חושד במי שחולק עליו ואינו מבקש ברעתו.

לימוד תורה באופן הזה הוא משמח. לימוד ישר, המבקש את האמת ממי שאמרה, הלומד מכל אדם, המכבד את הדעה החולקת.

לומד ישר אוהב את השני בסופו של הלימוד ואינו מנצל את לימודו לשם ניגוח או האשמה. באופן הזה המציאות מתבררת והתורה מתחברת לחיים ולאנשים.

בזמן החורבן נעדרה התורה הישרה המחוברת אל החיים ולכן אנו נאלצים לעסוק בענייני חורבן ומוות. מתוך תפילה שנזכה לפיקודי ה' שכשהם ישרים הם משמחי לב. "וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה!".