חודש אב של רב

בכל שנה, מיד שנגמר הריקוד של ברכת הלבנה במוצאי תשיעי באב, הרב משה רוצה כמו כולם לצאת לחופש, ללכת לים עם הילדים, לטייל בשדרה עם אשתו ציפי (תמיד הם צוחקים על המודעה בתחילת השדרה של שיעורי הרבנית ציפורה). גם הוא רוצה לבשל קפה על הגזייה הישנה בצימר בגליל, לאכול פיצה בקניון שנפתח בשבוע שעבר ולפצח גרעינים כמו בימים ההם, בישיבה התיכונית.

אבל אז, יהושע הגבאי מתקשר לשאול מה יהיה נושאי השיעורים בחודש אלול והוא מזכיר לו שהם ממשיכים בהלכות תשובה ברמב"ם. הגבאי כמובן נזכר וסוגר את הטלפון, והרב משה נזכר ופותח את הספר. מעיין בו קמעה, ומיד לבו נפתח מבלי שיהיה אפשר לחתום אותו שוב.

ובשעות שכולם שוחים בבריכה בצימר המשפחתי, ראשו של הרב משה צולל לעומקה של תשובה. התאומים משתעשעים להם בבית העץ והרב משה מהרהר בקשר שבין השעיר לה' והשעיר לעזאזל [באמת, ההתנהגות של אחד מהם מדרדרת לאחרונה..]. האישה מבקשת שידליק את המנגל והוא ניגש בשמחה לעשות רצונה ומהרהר האם הכהן הגדול הוא שליח האלוקים או האומה.

וכך, כשכולם בבין הזמנים ובאוגוסט וביומי דפגרי ובחופשה רציפה, הוא נכנס לקודש הקודשים והולך לעזאזל. תלמודו בליבו וחופשתו בפניו. נח בין אטרקציה להפנינג ונפשו סוערת ליישב את דברי הרמב"ם, שעל שמו הוא קרוי.
ובשיעור הראשון של אלול, כשכולם יושבים בשבת ועורם שזוף מימה של תל אביב, הוא מבקש להכניסם לבית המקדש אשר בירושלים. הבית שבו בילה במחשבתו כבר מיד שנגמר הריקוד של ברכת הלבנה במוצאי תשיעי באב..