אשת חיל - האימא

ספר משלי מסתיים בקטע הידוע "אשת חיל".
אבל בניגוד למקובל, אשת חיל הוא לא שיר שבח לאישה.
הוא שיר שבח לאימא.
על פי המדרש שלמה המלך [או למואל] שר אותו לאמא שלו.
יתכן ששר לבת שבע, אולי אפילו לרות אמו המיתולוגית.

השבח לאימא החותם את הכבוד לאב מתחילת הספר מגיעים למי שהשקיעו בחינוכם של מחבר הספר. נכון, לפעמים הוא עצמו לא עשה כרצונם אולם הם לא פסקו מלהורות לו מוסר ולהשקיע בחינוכו.

אנו מסיימים השבת שני זמני קיץ בהם למדנו את ספר החינוך של התנ"ך - ספר משלי. הרבה דברים למדנו - על 'לב' ו'בית', על עצלנות וכעס, על עושר והתמדה, על 'חנוך לנער על פי דרכו' ועל 'חושך שבטו שונא בנו'. איננו מסוגלים לזכור את כל מה שלמדנו. אבל דבר אחד אסור לנו לשכוח.

אנחנו חייבים להשקיע בחינוך הילדים. לא לחשוב שהוא מובן מאליו.

1. ללמוד איך מחנכים. מספרים, מסרטוני הדרכה, מחוגי הכשרת הורים, מרבנים ומנחים, מפסיכולוגים ויועצים.
2. לפנות זמן לחינוך. להשקיע זמן בלדבר עם הילדים, כל אחד בנפרד. לחשוב היכן הם נכשלים ובמה הם מוצלחים במיוחד.
3. לראות את החינוך כמשימתנו העיקרית. לא להטיל את האחריות על בית הספר. לא לעשות אותו כדרך אגב בין העבודה לריצת הערב.
4. להתפלל על החינוך. לא רק בערב ראש חודש סיון. כל יום. כל פעם. על ההתנהגות של הבכור ועל המשברים של הקטנה. על היראת שמים של הילד ועל הלימוד של הילדה.
5. לחשוב כל הזמן איך אני הופך למחנך טוב יותר. למחונך טוב יותר. לשאול את הילדים מה שלומם באמת. לא לפחד מהתשובות. לא ללעוג להם.
6. לחנך בלי לחשוב מה התוצאות. בלי להשוות לילד המוצלח של השכן. בלי להביט על הכישלונות בויכוח שהיה בבוקר. בלי להתייאש בגלל הכישלון אצל הבכור. לחנך גם אחרי שהילד לכלך את השמלה שלך או טרק אחריו את הדלת.

שנצליח. שילדינו יהיו חכמים מכל אדם, אוהבים כמשורר האהבה ויראי שמים כשלמה שמלך בירושלים אבל לא שכח לעולם שהוא בן דוד ובת שבע.